עמיאל ברדוגו ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

החלטה

בפני בקשת החייבת למתו צו כינוס והכרזתה כפושטת רגל, זאת נוכח חוב יחיד שיש לה, לחברת טלעדי בע"מ בפירוק (להלן: "החברה"), חוב שמקורו בפסק דין שניתן בו חויבה המבקשת להשיב לחברה סך של 250,000 ₪. בד בבד עם הגשת הבקשה, הודיע הכונס הרשמי כי הוא מתנגד לבקשה, מאחר שנראה כי המבקשת יצרה את החוב בחוסר תום לב, תוך שביקש שעו"ד אינסל שמונה כמפרק החברה, יוזמן אף הוא לדיון.

תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.ביום 17.11.09 קיבלה המבקשת סך של 250,000 ₪ מהחברה בשיק בנקאי( ראה תדפיס בנק מש/1 )וזאת פחות מחודש לפני שהוגשה בקשת הפירוק בעניינה של החברה.

2.כעולה מתיק הפירוק, כמו גם מתצהירים של מר בודה ומחקירתו בתיק הפירוק ובתיק זה, החברה רכשה נכס מחברה אחרת ביום 24.2.09 וביום 29.10.09 חתמו הצדדים על ביטול הסכם הרכישה והשבת התמורה. חלק מן הסכום שהושב לחברה הועבר לבני משפחתו של מר בודה, אשר חלקם היו נושים של החברה, וביניהם הסכום של 250,000 ש"ח אשר הועבר למבקשת. להשלמת התמונה יאמר, כי מר רונן בודה, חתנה של המבקשת דאז, הינו בעל מניות ומנהל בחברה, כאשר הכספים הועברו למבקשת בשיק בנקאי דרך חשבון הבנק של אביוו של חתנה- מר יוסף בורה.

3.ביום 6.12.09 הוגשה כנגד החברה בקשת פירוק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע - פר"ק 5759/09 (להלן: "הליך הפירוק").

4.ביום 26.12.10 נערך דיון במסגרת הליך הפירוק, בפני כב' ס. הנשיא, השופטת דברת, בבקשה שהוגשה על ידי מפרק החברה, לביטול העדפת נושים והברחת נכסים, כאשר המשיבים לבקשה היו בין היתר, מר רונן בורה, והמבקשת דכאן. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, כי המבקשת תשיב את הסכום של 250,000 ₪ אשר הועבר אליה מהחברה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפירוק, הסכמה אשר ניתן לה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט. בעקבות האמור ובהתאם להחלטת בית המשפט, היה על המבקשת להשיב הכספים שקיבלה לחברה, ומשלא עשתה כן אף נפתח נגדה תיק הוצל"פ ע"ס 289,351 ₪.

5.מכאן עותרת המבקשת למתן צו כינוס והכרזתה כפושטת רגל בגין חוב זה, כאשר היא טוענת, כי אין ברשותה הסכום הנדרש לתשלום חובה לחברה, ולפיכך היא מבקשת להיכנס להליך פשיטת רגל.

עיקרי טענות הצדדים

1.המבקשת טוענת כי כל פעולותיה נעשו בתום לב. היא נתנה הלוואה לחתן שלה דאז, מר רונן בודה, כאשר הסכום שהועבר אליה בסך 250,000 ₪, שולם לה כחלק מן התשלומים המגיעים לה על חשבון ההלוואה, כאשר קיים עדיין חוב של 190,000 ₪ בגין ההלוואה שלא הושב לה. בהמשך הוברר כי למרות שבתצהירה שצורף לבקשה נאמר כי ההלוואה ניתנה למר בודה, הרי המבקשת טוענת כיום כי למעשה ההלוואה ניתנה לחברה, כאשר לתמיכה בכך הוגש לאחר הדיון, הסכם הלוואה עם החברה מיום 3.7.06. עם זאת, הוברר כי התנהלות המבקשת הייתה מול מר בודה, הן בעת מתן ההלוואה והן בעת השבת סכומים על חשבון ההלוואה, כאשר היא הלוותה את הכספים לו והוא לטענתה התחייב להשיבם.

2. ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה כי קיבלה את הכספים שהועבר אליה בסך 250,000 ₪ בתום לב, השתמשה בהם לתשלום חובות שהיו לה לבני משפחה בחו"ל, אשר הלוו לה כסף לפני כן. בנוסף, העבירה כסף גם לנכדים שלה ולבני משפחה, לאור המצב אליו נקלע מר בודה.

באשר להליך הפירוק והחלטת בית המשפט שעליה להשיב הכספים, טענה המבקשת כי לא ידעה על הדיון, לא נכחה בו, לא הייתה מיוצגת בו, ולפיכך ממילא היא או מי מטעמה לא הסכימו להשיב את הכסף. היא אף לא ידעה על ההסכמה שנמסרה בשמה על ידי עו"ד אברהמי, או על כך שניתנה החלטה המחייבת אותה בהשבת הכספים. לטענתה רק במשרדה של באת כוחה בהליך זה, נודע לה לראשונה על קיומו של פסק הדין נגדה. באשר לעו"ד אברהמי ציינה, לשאלת בית המשפט, כי אמנם דיברה עימו על תיק הפירוק, אך לא ביקשה ממנו שייצג אותה.

3.הכונס הרשמי התנגד למתן צו הכינוס והכרזת המבקשת כפושטת רגל, תוך שטען כי החוב נוצר בחוסר תום לב. לדידו, התנהגותה של המבקשת, אשר הסכימה להשיב הכסף במסגרת הליך הפירוק, ולאחר מכן הגישה בקשה לפשיטת רגל בגין אותו סכום, עולה כדי חוסר תום לב המצדיק שלילת כניסתה להליך. עוד צוין, כי העובדה שהמבקשת לא הביאה ראיות כלשהן להיכן הועבר הכסף, עומדת כנגדה. נראה שהמבקשת נטלה חלק בניסיון להברחת נכסים, כאשר לא הציגה כל הסבר מדוע העבירה סכומים כה גבוהים לבני משפחה, וכן את הרכב שרכשה לביתה, כל זאת כשהיא טוענת כי היא מצויה במצב כלכלי קשה ומתקיימת מקצבת שארים.

4.מפרק החברה- עו"ד אינסל התנגד לבקשת המבקשת, תוך שהטעים כי התנהגות המבקשת מחוסרת תום לב, ברמה שיש בה כדי לשלול ממנה הזכות להיכנס להליך פשיטת הרגל. גם אם מניחים שהמבקשת לא ידעה על פסק הדין שניתן נגדה על ידי כב' השופטת דברת, הרי שהעובדה שהמבקשת לא הוכיחה לאן נעלם הכסף, לא הביאה כל תיעוד בעניין זה, למעט הצהרה סתמית כי הוא שימש לתשלום חובות לבני משפחה לחו"ל, די בה כדי ללמד על חוסר תום לב, המונע ממנה להיכנס להליך. המבקשת לא הביאה כל מסמך ממנו ניתן יהא ללמוד לאן נעלם הכסף, לא צירפה דפי חשבון, ולמעשה מעלימה מידע זה מבית המשפט.

אין חולק כי עצם העברת הכסף למבקשת לא נעשתה בתום לב, שכן מדובר היה על העדפת נושים אסורה, ומכאן המבקשת צריכה הייתה להשיב הכסף בכל מקרה, גם ללא הסכמתה.

עוד הדגיש המפרק בטיעוניו, כי המבקשת הייתה מיוצגת בדיון בתיק הפירוק על ידי עו"ד אברהמי, אשר אף הגיש תגובה מפורטת בשמה. גם בדיון עצמו, למרות שעו"ד אברהמי הצהיר תחילה כי הוא אינו מייצג אותה, הרי שלאחר מכן כאשר פורטו כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לרבות ההסכמה ביחס למבקשת. עוד הטעים, כי גם טענת המבקשת, כאילו נודע לה על כך שהחברה בפירוק רק לאחר פניית עו"ד אינסל אליה, אינה אמת, שכן המבקשת הגישה תביעת חוב כנגד החברה כבר ביום 9.6.10, היינו עוד טרם הדיון בפני כב' השופטת דברת, וגם מכאן ניתן ללמוד על חוסר תום ליבה.

דיון

1.השאלה העומדת בפני להכרעה הינה האם בנסיבות המקרה דכאן, כפי שהובאו בפני בית המשפט, יש מקום להעתר לבקשת החייבת למתן צו כינוס והכרזתה כפושטת רגל, או האם כעמדת הכונס הרשמי, אליה הצטרף אף מפרק החברה, אין מקום לכך, שכן החוב לחברה שבגינו מתבקשת על ידה הכרזתה כפושטת רגל, נוצר בחוסר תום לב.

2.להליך פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית, מהירה, יעילה וזולה; השנייה, ליתן לחייב אשר נקלע למצב בו אינו יכול לשלם עוד את חובותיו לפתוח דף חדש ולקבל הפטר מן החובות (ראה למשל ע"פ 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, לא פורסם, מיום 9.8.09, וכן ש. לוין וא.גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 24).

3.בענייננו, יש לפנות לאמור בסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כדלקמן: