עמי שי נ' קורן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 6/4/10.

1. לטענת התובע, במועד הנקוב נסע ברחוב הנפח בחולון במהירות של בין 30 ל- 40 קמ"ש, במהלך חציית צומת עם רחוב הנגר, הגיח לפתע הגיח מרחוב צדדי זה רכב הנתבעת 1 כאשר הנתבעת 1 אינה מצייתת לתמרור האט ותן זכות קדימה ופגעה עם חלקו הקדמי השמאלי של רכבה בחלקו האחורי השמאלי של רכבו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך, על הנתבעת 1 ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2 לשפותו, ביחד ולחוד , בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעות, עת השלימה הנתבעת 1 פניה ימינה לרחוב הנפח וכבר החלה להתקדם ברחוב, הגיח התובע מהנתיב ממול והואיל ומשאית חנתה בנתיב נסיעתו, סטה לכיוון רכבה ופגע ברכבה עם חלקו האחורי השמאלי. לטענת הנתבעות בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו. לחילופין, לטענת הנתבעות אין לשפות את התובע בגין ירידת הערך לה הוא טוען הואיל ומדובר ושיעור ירידת הערך מוגזם בהתייחס לנזקי השריטות אשר אירעו לרכבו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ,הנתבעת 1 ובעלה של הנתבעת אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע וכן, שרטוט המתאר את הילך התאונה לגרסת הנתבעת.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בדין, בעדויות ובראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסת התובע.

כך, תחילה – אין עוררין כי בכיוון נסיעתה של הנתבעת הוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 מגדירה המושג "מתן זכות קדימה כדלקמן:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם".

בהתאמה להגדרה זו, נקבע בפסיקה כי זכות הקדימה נמשכת מעבר לתחילת הנסיעה בקו הצומת ועד היציאה ממנו. לאור האמור ובהתאם לדין, על הנתבעת הוטלה חובת זהירות מוגברת לפני כניסתה לצומת ליתן זכות קדימה לרכב החוצה וזאת, עד ליציאתה מתחום הצומת. עיון בתשריט אשר צורף על ידי הנתבעת 1 (נ/2) מעלה כי התאונה אירעה בתחומי הצומת ומשכך, עדין חלה על הנתבעת 1 החובה המוגברת למתן זכות קדימה.

יתרה מכך, טענת הנתבעת ולפיה, סטה התובע בשל חנית משאית בתחום הצומת אל נתיב נסיעתה , אינה עולה בקנה אחד עם מיקום הפגיעה ברכבו של התובע. כך, לו גירסת הנתבעת היתה נכונה הרי שהיה מצופה לחזות בפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע, אשר לכאורה סטה לכיוון נתיב נסיעת הנתבעת. אלא, שמיקום הפגיעה ברכבו של התובע, הינו בחלקו האחורי השמאלי של רכבו, מיקום העולה בקנה אחד עם גירסתו ולפיה, התאונה ארעה עת הנתבעת הגיחה במפתיע ובשעה שהוא כבר חלף על פני הפניה ופגעה ברכבו בחלקו האחורי.

לענין זה, הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי הפגיעה ממוקמת בחלקו האחורי של רכב התובע הואיל והוא סטה לכיוון נתיב נסיעתה ולאחר מכן, חזר לנתיב נסיעתו ומשכך, נפגע חלקו האחורי. בהקשר זה, במענה לשאלה כיצד חזר התובע לנתיב נסיעתו בשעה שהסיבה לסטייה – המשאית, עדיין היתה בנתיב נסיעתו – השיבה הנתבעת כי "המשאית הייתה לפני כן, ברגע שניסית לחזור לנתיב ניעה כבר לא עמדה שם משאית" (ראה עמ' 4 שורה 2) – אלא , שגירסתה זו עומדת בסתירה לשרטוט (נ/2) אשר הגישה באשר להילך התאונה לגירסתה, בו ניתן לראות כי הנתבעת 1 הציבה את המשאית במיקום שאינו מאפשר לתובע חזרה לנתיב נסיעתו הואיל והמניעה – המשאית עדין מצוייה בו. הנתבעת 1 אשר עומתה עם האמור , ניסתה לטעון כי השרטוט אינו נכון – ברם , לא מצאתי כמהימנה טענתה זו והנני סבורה כי אין זאת אלא שהנתבעת הבינה כי גירסתה אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון ומשכך ניסתה לשנותה.

לא למותר לציין כי בעלה של הנתבעת 1 העיד בתמיכה לגירסתה ואולם, מעדותו עולה כי לא זו בלבד שלא היה במקום התאונה אלא , שהגיע למקום התאונה בשעה שהרכב הנתבעת 1 כבר חנה בצד הכביש.