עמותת מדרשת חברון נ' עמותת אהלי משה צלאת אלחורי

החלטה

הנתבעת מבקשת שתינתן לה רשות להתגונן מפני תביעת התובעת. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך נומינלי של 94,000 ₪, בגין שירותי הדרכה, אירוח ונסיעות שנתנה המשיבה למבקשת בתקופות שונות.

אין מחלוקת, כי שירותי התובעת אמנם ניתנו לנתבעת, ואף אין, כפי הנראה, מחלוקת בכל הנוגע לעיקר סכום החוב הנטען (ראו גם בבקשת הרשות להתגונן), שעמד נומינלית על כ- 130,000 ש"ח. יחד עם זאת, טענתה העיקרית של הנתבעת, היא, כי עקב קשיים כלכליים אליה נקלעה, הוסכם על תשלום החוב לשיעורין, בפריסה של עשרים ושישה תשלומים שווים בסך של 5,000 ₪ כל אחד. זאת, חלף תשלום מלוא החוב עבור האירוח בשיק מעותד על סך 94,000 ש"ח (שניתן למשיבה). נטען כי אופן זה היה מוסכם עוד בעת ניתנה ההמחאה המעותדת, והיה כפוף לבדיקת המבקשת באשר ליכולתה לפרוע את מלוא סכום חוב האירוח בתשלום אחד.

המשיבה כופרת בעצם ההסכמות הנטענות. לשיטתה, תשלום החוב הותנה על ידי המבקשת, חדלת פירעון, בהסכמת המשיבה לאופן הפריסה הנטענת, וללא כל הסכמה מצידה, בבחינת הצבת עובדות מוגמרות. השיקים בגין פריסת החוב התקבלו אצל התובעת תחת מחאה (כך גם נטען בכתב התביעה). אולם התובעת, כאמור, חולקת על ההסכמות הנטענות. בנסיבות אלה, ובמיוחד שעה שלמעשה, החל מחודש אוקטובר 2011 אין המבקשת פורעת את החוב הנטען גם בהתאם לחיובים שלשיטתה היו מוסכמים עליה, אין מקום להיעתר לבקשה.

הנתבעת טוענת, כי הואיל וננקטו על חשבון הבנק שלה הליכי עיקול זמניים במסגרת תובענה אחרת, סורבו השיקים שניתנו לתובעת (הדבר אף עולה מאסמכתא שהציגה התובעת ביום 19.12.11).

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות שנטענו. מחד שוכנעתי, כי יש מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן בגין ההסכמות הנטענות בדבר פירעון החוב לשיעורין. עסקינן בסוגיה עובדתית המצריכה בירור ראייתי, שעה שחקירת המצהיר מטעם הנתבעת לא הובילה לקריסת גרסת ההגנה לעניין זה ואשר הלכה למעשה בית המשפט יכול לבררן (ודוק: אין עסקינן בסוגיה שיש מקום לבררה בפני ערכאה מינהלית האמונה על אכיפת חיובים, שעה שסמכויותיה של ערכאה שכזו לבירור הסכמות בדבר אופן פירעון תחומות לסוגיות עובדתיות שאירעו לאחר מועד מתן פסק הדין).

מנגד, יש טעם בעמדתה העקרונית של התובעת באשר לתוחלת ניהול ההליך, שעה שהנתבעת אף איננה פועלת בהתאם להסכמות הנטענות לשיטתהטענת הנתבעת לפיה לא יכולה היתה למלא אחר ההסכמות נוכח עיקול חשבון הבנק שלה, נטענה באופן חלקי בלבד. לא הובהר מדוע לא יכולה היתה הנתבעת למלא אחריהן שלא על דרך המצאת שיק מעותד ; אף לא הובהר מה עלה בגורלם של ההליכים שהובילו לעיקול חשבונה. בנסיבות אלה, מן הדין שהנתבעת תעמוד בהתחייבויותיה היא (וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות בשאלה האם התחייבויות אלה הוסכמו על ידה אם לאו), לכל הפחות בגין התקופה שכבר חלפה ותוך ראיית המשך ניהול ההליכים העתידי באספקלריה של המשך התחיבויותיה. שכן כאמור הנתבעת איננה חולקת על סכום חובה או על עצם החיוב בגין מתן השירותים – ולמעשה איננה חולקת על זכותה המהותית של התובעת לאחוז בפסק דין המחייבה לשלם סכום זה, שלכל הפחות שעה שמלוא השירותים כבר ניתנו על ידי התובעת ספק אם ניתן לקבוע, כי במישור המהותי מועד פירעונו טרם הגיע. בנסיבות אלה בוודאי שיש צורך לשקול את טענותיה של המבקשת תוך איזונן הנגדי אל מול זכויות התובעת (לרבות קניינה) לקבלת חובותיה מאת הנתבעת, ואשר סכומם אינו שנוי במחלוקת.

העולה מכלל האמור לעיל הוא, כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן בטענתה באשר להסכמות בכל הקשור עם אופן פירעון החוב, ככל שתפקיד תוך 30 יום סך כולל של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט, לרבות על חשבון התשלומים שלשיטתה היה עליה לשלם עד עתה (אשר שיעורים שמועד חיובם גם אליבא דהנתבעת הגיע יועברו לתובעת, לבקשתה). בשולי הדברים יוער, כי לא מצאתי שתוצאה זו תגרע בכל דרך מזכויותיה המהותיות של הנתבעת, הואיל וככלל זו איננה כופרת בעצם חיובה אלא אך טענה באשר לאופן פירעונו.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: