עמותת הר הכרמל אגודת תושבים ואח' נ' בדור נאה מפעלי בתי קולנוע בעמ ואח'

החלטה

1. זוהי החלטה משלימה להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אלכס קיסרי) מיום 2.2.10, שניתנה בת"א 1029/06 עיריית חיפה נ' בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ (להלן: "ההחלטה הראשונה"), ואשר לפיה התקיימו במבקש, עו"ד רשף חן, היועץ המשפטי לעיריית חיפה (להלן: "עו"ד חן", "העירייה"; השניים יכונו להלן יחדיו: "המבקשים"), תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), ועל כן התביעה שכנגד, ככל שהיא מופנית נגדו - נדחתה.

2. על ההחלטה הראשונה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר בפסק דינו מיום 24.11.11 (ע"א 1927/10 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ נ' חן) הורה על החזרת התיק לערכאה הדיונית, זאת לצורך חקירת המצהירים ומתן החלטה מחודשת לאחר מכן.

בין לבין הועבר התיק העיקרי מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כך שהדיון התקיים לפניי, ביום 7.2.12. במהלכו של דין זה נחקר עו"ד חן בחקירה נגדית על התצהיר שתומך בבקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף (להלן: "הבקשה"). לאחר מכן, ומשלא הושגה בסכמה כלשהי בין הצדדים, הוגשו סיכומי הצדדים, בכתב.

3. אחזור, בקצרה, על טענות הצדדים.

עמותת הר הכרמל (להלן: "העמותה") היא בעליו הרשום של נכס מקרקעין מסוים בחיפה (להלן: "הנכס"). חברת בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ (להלן: "המשיבה") הינה חוכרת לדורות של הנכס.

בשנת 2006 הגישה העמותה תביעה נגד המשיבה וכן נגד נתבעים נוספים (קול הכרמל בע"מ ומר יצחק משי), אשר לטענתה הפרו את הסכם החכירה, ועתרה למתן סעד הצהרתי ולסילוק ידם של הנתבעים מן הנכס.

מנגד, המשיבה הגישה תביעה שכנגד, המופנית בין היתר נגד העמותה והמבקשים, ואשר עניינה בנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל ביטול עסקה להקניית הזכויות בנכס, שמכוחה היו אמורות לעבור הזכויות בנכס מהעמותה אל העירייה. בתביעה שכנגד נטען, כי קיימת למשיבה עילת תביעה אישית נגד עו"ד חן, מאחר שהוא חרג מסמכותו עת השיב לידי העמותה את ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן על ידה לעירייה.

המבקשים עתרו לדחייתה על הסף של התביעה שכנגד, ככל שהיא מופנית נגד עו"ד חן, בטענה כי כל מעשיו נעשו בעת מילוי תפקידו כיועץ המשפטי לעירייה, ולא מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו, ועל כן מתקיימים בו תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. המבקשים צירפו לבקשה העתק מהחלטת סגנית וממלאת מקום ראש העירייה, שניתנה בהתאם לתקנה 8 לתקנות הנזיקין [אחריות עובד ציבור] תשס"ו - 2006 (להלן: "התקנות"), אשר מבוססת על חוות דעתו של עו"ד יוסי חביליו, היועץ המשפטי לעיריית ירושלים.

לטענת המבקשים, אמנם הייתה כוונה ראשונית של העמותה ושל העירייה להעביר את הזכויות בנכס על שם העירייה, אולם כוונה זו לא הבשילה לכדי הסכמה בעלת תוקף משפטי: לא נחתם הסכם בין הצדדים ואף לא ננקטו על ידי העירייה פעולות המתיישבות עם כוונה לרכוש זכויות בנכס.

לאחר מכן, העמותה ביקשה מעו"ד רוזנברג ז"ל, היועץ המשפטי לעירייה באותה העת, כי הוא ייצג אותה באופן אישי בעניין זכויותיה בנכס, ולצורך זה ניתן ייפוי הכוח מיום 6.7.00.

המבקשים טוענים, כי שנים לאחר מכן, בחודש מרץ 2008, נודע לעו"ד חן, באקראי, כי העירייה מחזיקה בייפוי הכוח הבלתי חוזר. לאחר שהוא פעל לבירור נסיבות מסירת ייפוי הכוח, בין היתר באמצעות עו"ד רוזנברג ונציגי העמותה, הוברר לו כי אין לעירייה זכויות כלשהן בנכס וכי ייפוי הכוח אינו מבטא כוונה או הסכמה להעברת הזכויות בנכס לעירייה. על כן, הוא פעל כפי שהיה עליו לפעול, והשיב אותו לידי העמותה.

המבקשים טוענים, כי המשיבה מודה בכתבי טענותיה שעיריית חיפה היא זו הנושאת באחראית לכל מעשיו ומחדליו של עו"ד חן. יחד עם זאת, היא עומדת על סירובה לדחיית התביעה נגד עו"ד חן, וזאת משיקולים זרים להליך דנא.

4. המשיבה מצדה התנגדה לבקשה.

לטענתה, ייפוי הכוח נמסר לעירייה לאחר חתימת ההסכם בינה לבין העמותה, אשר היה אמור להיות מצוי ברשות העירייה; עוד נטען, כי עו"ד חן נתן ידו למהלך תכסיסני של העמותה, אשר נועד לפגוע, בין היתר, במשיבה. נטען, כי בין עו"ד חן לבין ב"כ העמותה, עו"ד יוסי גלאור, הוא הנתבע שכנגד 4, התקיימו מגעים חשאיים ופסולים בקשר לביטול העסקה, וזאת מטעמים זרים ובחוסר תום לב.

בנוסף, נטען כי עו"ד חן השיב את ייפוי הכוח לידי העמותה על אף שהוא היה שייך לעירייה, תוך חריגה מסמכות, ומבלי שניתן האישור המתאים לכך על ידי ראש העיר, מועצת העיר ושר הפנים, שחתימתו נדרשת לצורך ויתור על רכוש עירייה, במיוחד כאשר מדובר בנכס מקרקעין.

לטענת המשיבה, עו"ד חן לא ערך בירור יסודי כנדרש, אלא בחר להסתמך על דבריו של עו"ד רוזנברג תוך שהוא מתעלם ממסמכים חתומים, החלטות וסיכומים שהושגו; בנוסף, נטען כי חוות הדעת שצירפו המבקשים ניתנה לאחר בדיקה שטחית של כתבי הטענות, עובדה המאיינת את תוקפה. על כן, לשיטתה, אין מקום להחיל את החסינות מכוח סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין.

המבקשים דוחים את הטענה בדבר הצורך בקבלת אישור מועצת העיר, ראש העיר ושר הפנים להשבת ייפוי הכוח, הואיל ואישור זה נדרש לפי סעיף 188 לפקודת העיריות [נוסח חדש] בעת ביצוע עסקת העברת זכויות במקרקעין, כאשר במקרה דנא מעולם לא בוצעה עסקה כאמור, ועל כן ממילא לא היה כל צורך בביצוע עסקת מקרקעין לשם השבת ייפוי הכוח.

5. סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין קובע כי:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".