עמותת ב.י.א חינוך חרדי נ' ראש עירייה אלעד ואח'

החלטה

לפני בקשתה של עמותת 'אהל אשר' לפסיקת הוצאות במסגרת הליך בו פתחה העותרת לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

כרקע, אבאר כי בתאריך 22.6.09 ניתן על ידי פסק דין בו חייבתי את המשיבים 1-2 (להלן: "עיריית אלעד") להקצות לעותרת, עמותת ב.י.א חינוך חרדי, מבנה של קבע להפעלת בית הספר התיכון שבניהולה. בהמשך, ומשום שעיריית אלעד לא צייתה לפסק הדין, פתחה העותרת בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר במהלכו הוסכם כי העותרת תקבל חלק ממבנה בו הפעילה עמותת 'אהל אשר' מוסד חינוך.

בנסיבות אלו הגישה 'אהל אשר' עתירה נגד עיריית אלעד ונגד העותרת (עת"מ 37643-02-10). כן ביקשה להצטרף להליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט בו נקטה העותרת בעתירתה שלה. באותו שלב לא התרתי הצטרפותה, אך אפשרתי לבאי כוחה להיות נוכחים בדיון שעתיד היה להתקיים בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (ראו החלטתי מיום 6.4.10).

בתאריך 9.6.10 ניתן תוקף של החלטת בית משפט להסכם פשרה אליו הגיעו העותרת ועיריית אלעד. שם הוסכם כי לעותרת יוקצה מבנה אחר שאינו קשור למבנה בו מנהלת עמותת 'אהל אשר' פעילותה. בכך למעשה התייתרה בקשתה של עמותת 'אהל אשר' להביע עמדתה ולצרפה להליך בו נקטה העותרת, כפי שאף התייתרה העתירה הנפרדת אותה הגישה.

נותרה אפוא רק שאלת הוצאותיה של עמותת 'אהל אשר'. לציין כי בעתירתה שלה לא הגישה עמותת 'אהל אשר' בקשה לפסיקת הוצאות, והעתירה שם נמחקה מחוסר מעש (ראו החלטתי מיום 16.6.10 בעת"מ 37643-02-10). עם זאת, ובמסגרת בקשתה של העותרת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, עותרת כעת 'אהל אשר' לתשלום הוצאותיה. בקשתה הועברה לתגובת העותרת ועיריית אלעד אשר מתנגדות לה.

עמותת 'אהל אשר' לא היתה לצד לעתירה או לפסק הדין מיום 22.6.09. היא גם איננה צד להליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ואף כי ביקשה להצטרף אליו, לא צורפה היא. הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הסתיימה בפשרה בין הצדדים הרלוונטיים (העותרת ועיריית אלעד), ונמצא לעותרת מבנה אחר – לא זה בו שוכן בית ספרה של 'עמותת אוהל אשר'. יש לשער כי פשרה זו הינה לשביעות רצונה של עמותת 'אהל אשר'.

נוכח צביונה המיוחד של אלעד ומורכבות פעילות בתי הספר השונים בה, על זרמיהם (כמפורט בפסק הדין); כן נוכח הניסיונות המרובים למצוא מבנה של קבע לעותרת אשר לא יפגע במוסד חינוכי אחר – לא ראוי בנסיבות אלו לכפות על הפשרה, עליה יש לברך, שהושגה לאחר מאמצים רבים הן של הצדדים הישירים לעתירה והן של בית המשפט, גם השתה של הוצאות לטובת צד שלישי שנקלע לסופו של ההליך.

הבקשה לפסיקת הוצאות, נדחית.

ניתנה היום, י' תמוז תש"ע, 22 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: