עמותת אהל לאה ואח' נ' ברלין ואח'

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מיום 9.4.2018 בהפ"ב 31380-05-16 והפ"ב 33095-11-16, במסגרתו הורה על החזרת הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים להרכב הבוררים, למתן החלטה נוספת.

הרקע לבקשה

1. בין המבקשים למשיבים נוהל הליך בוררות בגין מחלוקת ארוכת שנים הנוגעת לבעלות במקרקעין. הליך הבוררות נערך במתכונת "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד" (זבל"א), במסגרתה נבחר בורר מטעם המבקשים, בורר מטעם המשיבים ובורר שלישי שאינו מטעם צד כלשהו. ביום 11.12.2014 ניתן פסק בוררות כשהוא חתום על ידי שניים מהבוררים בלבד – הבורר מטעם המבקשים והבורר השלישי. חתימתו של הבורר מטעם המשיבים נעדרה מפסק הבוררות, מבלי שצוין בו כי הדבר נבע מחוסר יכולתו או חוסר רצונו. לאחר מתן הפסק, המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישורו, בעוד המשיבים פנו בבקשה לביטולו. הדיון בשתי התובענות אוחד.

2. ביום 9.4.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו הורה על השבת הליך הבוררות להרכב הבוררים, על מנת "לאפשר מהלכים מתאימים שיביאו לכך שיינתן פסק בוררות שיהיה בו ביטוי לכל שלושת הבוררים, בשונה מן המצב הנוכחי". בית המשפט ציין כי החלטתו זו מתאפשרת מכוח סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1996 (להלן: חוק הבוררות או החוק), הקובע כי לא יבטל בית המשפט פסק בוררות כולו אם ניתן, בין היתר, להחזירו לבורר. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שבנסיבות העניין אין לבטל את הפסק, אך גם אין לאשרו כמות שהוא. צוין כי היעדר חתימתו של הבורר השלישי, ללא ציון בפסק הבוררות כי הוא אינו יכול או אינו רוצה לחתום, מהווה ליקוי מהותי שאינו עונה על דרישות סעיף 20 לחוק הבוררות, העוסק בדרישות הצורניות אותן נדרש לקיים פסק בוררות על מנת שיהא בעל תוקף.

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3. לטענת המבקשים, בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות הגורמות עיוות דין למבקשים באופן שמצדיק את התערבות בית משפט זה, והיא בעלת משמעויות משפטיות וציבוריות רבות. נטען כי בית המשפט שגה כאשר קבע שהסמכות להשיב את הדיון להרכב הבוררים נובעת מסעיף 26(ב) לחוק הבוררות. השימוש בסעיף 26(ב) ייעשה רק אם קמה עילה מעילות ביטול פסק בוררות המנויות בסעיף 24 לחוק. אלא שפסק בוררות החתום על ידי רוב הבוררים, מבלי לציין כי הבורר הנותר אינו רוצה או אינו יכול לחתום עליו, כבענייננו, אינו נמנה על עילות ביטול אלה. מצב דברים שכזה נכנס לגדר "השמטה" כמשמעותה בסעיף 22(א)(1) לחוק, הדן בסמכות הבורר לתקן או להשלים את פסקו אם נפלה בו טעות סופר, פליטת קולמוס וכיוצא באלו. על כן, לבית המשפט הייתה הסמכות מכוח סעיף 22(ד) לחוק לתקן את פסק הבוררות כך שתירשם התייחסות להיעדר רצונו או יכולתו של הבורר מטעם המשיבים לחתום עליו. הדבר אף מתחייב נוכח הראיות שהציגו המבקשים לכך שהבורר השלישי מסרב לחתום, מהן התעלם בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי שימוש בסמכותו של בית המשפט לתיקון ההשמטה גם עולה בקנה אחד עם המגמה לקיים פסקי בוררות ולא לבטלם. בנוסף, טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט גורמת להם לעיוות דין, מפני שהיא מאפשרת להרכב הבוררים "לפתוח" את פסק הבוררות ולשנותו כראות עיניהם. על אלו נטענו טענות נוספות שלא התבררו דיין, ובכל מקרה אין מקום להידרש להן.

דיון והכרעה

4. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

5. הלכה היא כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט מחוזי בענייני בוררות אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת אופי עקרוני, משפטי או ציבורי החורג מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור. הלכה זו תקפה אף ביחס לבקשות רשות ערעור (ראו, למשל: רע"א 7873/17 שמואל יחיא נ' Eagle Overseas Properties Inc., פסקה 11 (7.11.2017); רע"א 3744/17 עארף ג'בארין נ' מוחמד אגבריה, פסקה 11(19.9.2017); א' גורן בוררות 463 (2018)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה.