עמותת א.ל.ע.ד -אל עיר דוד נ' ש.ע.ל. שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים

פסק דין

בפניי תביעת לשון הרע. על פי הסכמת הצדדים ניתן פסק דין זה על יסוד מסמכים וטיעונים בכתב אותם הגישו הצדדים.

1. ברקע התביעה עומד אירוע שהתרחש ביום 2.1.10, ובו נפער בור בכביש הראשי בסילוואן שבמזרח ירושלים. עניינה של התביעה במספר פרסומים בנושא, כמפורט להלן. תחילה יידון הפרסום הראשון. אחרי כן יידונו שאר הפרסומים.

2. הפרסום הראשון. הפרסום הראשון נעשה ביום 2.1.10 בתחנת הרדיו גלי צה"ל. מתואר בו כי בשכונת סילוואן נפער בור ברחוב ראשי וגרם לשיבושי תנועה. נאמר בו כי "בארגון שלום עכשיו [הנתבעת – ע.ש.] מאשימים כי חפירות ארכיאולוגיות שמבצעת עמותת עיר דוד [התובעת – ע.ש.] הן שגרמו לנזק בציר התנועה".

3. במישור המשפטי, מי שהעביר לשון הרע לאמצעי תקשורת וגרם בכך לפרסומו, אחראי ללשון הרע שבו (סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965). השאלה היא, האם במישור העובדתי הוכחה אחריות הנתבעת להעברת הידיעה בתוכן האמור. התשובה לשאלה זו היא בשלילה. בחינת הראיות שבפניי אינה מאפשרת לקבוע כממצא כי הנתבעת אחראית לפרסום, כנטען על ידי התובעת. אבהיר את השיקולים ביסוד מסקנה זו.

4. נקודת המוצא לדיון מצויה בהודעה של גלי צה"ל מיום 17.4.11, שהוגשה לתיק. בהודעה נמסר כי בהודעה לתקשורת שמסרה הנתבעת ביום האירוע, ובמסרונים ששלח גורם אצל הנתבעת לכתב גלי צה"ל, צויין רק הנזק שנגרם לכביש כך עולה גם מהודעת האי-מייל ששלחה פעילת הנתבעת, הגב' חגית עופרן, בשעה 01:24 לפנות בוקר (נ/5). בהודעה האמורה אין ייחוס של אחריות לתובעת, הגם שנכללו בה פרטים נוספים לאלה שאוזכרו בהודעת גלי צה"ל. . בהודעה צויין עוד, כי בשיחה שנערכה בין הכתב ובין גורם אצל הנתבעת כמה ימים לפני כן, הופנתה אצבע מאשימה כלפי התובעת.

כך עולה גם מהודעת האי-מייל ששלחה פעילת הנתבעת, הגב' חגית עופרן, בשעה 01:24 לפנות בוקר (נ/5). בהודעה האמורה אין ייחוס של אחריות לתובעת, הגם שנכללו בה פרטים נוספים לאלה שאוזכרו בהודעת גלי צה"ל.

5. מתגובת גלי צה"ל עולה כי הנתבעת, או מי מטעמה, לא טענו בפניי גלי צה"ל לאחריות התובעת לבור שנפער ביום 2.1.10. הפרסום בגלי צה"ל נעשה באותו יום בו נפער הבור. על פי האמור בתגובה, הפניית אצבע מאשימה כלפי התובעת נעשתה מספר ימים לפני כן. באותה נקודת זמן, ברור כי הנתבעת או מי מטעמה לא יכלו להאשים את התובעת באחריות לבור הנדון, אשר טרם נפער. אפשר שהועלתה ימים אחדים לפני כן טענה על ידי מי מטעם הנתבעת, ביחס לאירועים אחרים של התמוטטויות בסילוואן. לא הוברר אם בשיחה האמורה דובר על בורות כאלה או אחרים. כך או כך, לא ניתן לייחס לנתבעת כי האשימה את התובעת באחריות לבור המסויים נשוא ההליך הנוכחי.

6. תמיכה במסקנה זו עולה מעיון בהודעת הנתבעת לגלי צה"ל מסביבות השעה 17:00 ביום האירוע (ראו תשובה 16 של הגב' חגית עופרן בתשובות לשאלון, נספח 5 לסיכומי התובעת). אכן, בהודעה צויין כי הבור נפער "ליד החפירות הארכיאולוגיות". ברם, גם בכך אין בכך האשמה של התובעת כנטען בפרסום, ולו על רקע טענות כלליות שהועלו בהזדמנות קודמת בדבר אחריות של התובעת לאירועים של התמוטטויות בסילוואן.

7. לא נעלם מעיני, כי להודעה שנשלחה על ידי הנתבעת לגלי צה"ל צורפה תמונת האוטובוס עליו שלט בו נכתב "מנהרות אלע"ד סכנה לחיינו". ברם, גם בכך אין כדי ללמד כי הנתבעת אחראית לפרסום לפיו האשימה, כביכול, את התובעת בבור שנפער. ראשית, התמונה צורפה, על פי תצהיר הגב' עופרן במענה לתשובות לשאלון, בלהודעה שנשלחה שעה 01:24 לפנות בוקר, היינו לאחר ביצוע הפרסום (פיסקה 16 לתצהיר, נספח 5 לסיכומי התובעת; ראו גם מוצג נ/5 לסיכומי הנתבעת). לא אוכל לקבוע, על פי הראיות שצורפו, כי יש ממש בטענת התובעת שהתמונה נשלחה בסביבות השעה 20:00 בערב. אף אם התמונה צולמה בסביבות השעה 20:00 (תשובה 12 לשאלון, נספח 5 לסיכומי התובעת), אין כל הכרח להסיק כי הועברה סמוך לכך (ראו תשובות לשאלון, שאלות 11 – 12). מכאן, כי לא תמונה זו עמדה ביסוד הפרסום בגלי צה"ל, אשר נעשה בשעה 21:00. שנית, אין מדובר בשלט אשר ניתן לייחס על פי הראיות שבפניי את האחריות לכתיבתו ולתלייתו לנתבעת, או למי מטעמה (וראו תשובה 15 של הגב' עופרן במסגרת תצהיר תשובות לשאלון, נספח 5 לסיכומי התובעת). גם מבחינה זו לא ניתן להטיל על הנתבעת את האחריות לפרסום הראשון.

8. לא נעלם מעיני גם כי נציגת הנתבעת הפנתה כתב של העיתון "כל זמן", בשם גיא גריצמן, לאתר האינטרנט של הנתבעת, לצורך קבלת פרטים על האירוע נשוא התביעה (ראו התכתבות מיום 4.1.10, נספח 4 לסיכומי התובעת). על תוכן הפרסומים באתר הנתבעת אעמוד בהמשך. אציין כבר עתה, כי אין בהם טענה עובדתית מפורשת וחדה, להבדיל מהבעת דעה, בדבר אחריות התובעת לבור שנפער ביום 2.1.10. גם אין בפניי תשתית עובדתית המלמדת, כי הפרסום בגלי צה"ל נשען, מבחינה כלשהי, על האמור באתר האינטרנט של הנתבעת. אין בפרסומים באתר, אפוא, כדי לבסס את אחריות הנתבעת לפרסום הראשון.

9. התובעת מפנה בהקשר זה גם לסרטון שצורף לסיכומיה. לטענת התובעת, הסרטון התקבל בידיה לא במסגרת גילוי המסמכים בהליך זה, כי אם במסגרת הליך אחר. יש ממש בטענת התובעת כי נשמע בסרטון דיווח על הבור שנפער ותיאורו, וכי ההקלטה נקטעת לאחר המלים "הסיבה, זו לא פעם ראשונה שזה קורה כי יש את כל ....". הנתבעת אינה חולקת על כך, שהקול שנשמע בסרטון הוא של הגב' עופרן. עם זאת, לא ברור עם מי שוחחה הגב' עופרן בקטע שהוקלט. לא ניתן לקבוע מה נאמר אם נאמר בהמשך הדברים. לא ניתן לקבוע כי יש בו האשמה ברורה של התובעת באירוע זה. לא ניתן לקבוע גם כי יש קשר בין שיחה זו ובין הפרסום שנעשה בגלי צה"ל. משכך, אין בעניין זה כדי לסייע לתובעת.

10. התובעת טוענת כי אילו הפרסום היה שגוי ומעוות, חזקה על הנתבעת כי היתה מתנערת ממנו בזמן אמת. במישור העובדתי, אין בפניי אינדיקציה כי הנתבעת מחתה או הסתייגה בזמן אמת כלפי גלי צה"ל על תוכן הפרסום. ברם, לא אוכל לייחס לכך משקל רב. הנתבעת הבהירה בזמן אמת, בהתכתבות עם התובעת (מכתב מיום 20.1.10), כי אינה אחראית לפרסום, וכי הביעה את עמדתה באתר האינטרנט שלה. ספק גם אם יש בסיס בדין להטיל על בעל דין אחריות לדאוג לתיקון כל אי דיוק בפרסום המיוחס לו, ומה גם שאינו סב עליו. משכך, אין בעניין זה כדי להטות את כפות המאזנים לחובת הנתבעת.

11. סיכומה של נקודה זו. בכל הנוגע לאחריות הנתבעת לפרסום הראשון, מארג הראיות שבפניי הוא, בעיקרו, נסיבתי. עולה ממנו חשד לכך שהנתבעת או מי מטעמה אחראים לתוכן הפרסום הראשון. עם זאת, על פי התשתית שבפניי לא אוכל לקבוע כי מסקנה זו סבירה יותר מהיפוכו של דבר, היינו כי הנתבעת או מי מטעמה לא פרסמו את הדברים המובאים בו. יש לחזור ולהזכיר, בהקדמת המאוחר כי בפרסומים שעשתה הנתבעת עצמה, עליהם אעמוד להלן, אין טענה חדה ומפורשת, להבדיל ממסקנה משתמעת המובעת על דרך הבעת דעה, בדבר אחריות התובעת לבור. השונות בין הפרסומים שעשתה הנתבעת ובין הפרסום בגלי צה"ל מחליש את סבירותה של התיזה, לפיה הנתבעת אחראית לפרסום בגלי צה"ל. סוף דבר, לא אוכל לקבוע כממצא כי הנתבעת אחראית לפרסום הראשון.

12. הפרסומים האחרים. הפרסום השני נעשה ביום 3.10.10 באתר האינטרנט של הנתבעת. מדובר בכתבה, אשר כותרתה היא "אוטובוס נפל לבור שנפער בעיר דוד – האם יש קשר לחפירות של עמותת אלע"ד ? [התובעת – ע.ש.]". בגוף הכתבה תואר כי בכביש הראשי של סילוואן נפער בור בקוטר של כמעט 1 מטר ובעומק של 1.3 מטר. נטען כי כעבור שעה קלה נפל אוטובוס אגד לבור והכביש נחסם לתנועה. נטען עוד כי האוטובוס חולץ כעבור שעתיים. עוד נטען כי הבור נפער במרחק של כ – 10 מטרים מחפירה ארכיאולוגית תת קרקעית שמבצעת רשות העתיקות עבור עמותת אלע"ד ובמימונה. צויין, כי בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים של התמוטטויות בסילוואן. נטען כי לפני כשנה נפער בור באמצע שיעור בכיתה בבית ספר של אונר"א ושלוש תלמידות נפגעו. הוסף בסיום הכתבה כי "היה מי שסבר שיש קשר בין האירועים לבין החפירות". מתחת לכיתוב האמור הופיעה תמונה של אוטובוס ועליו שלט בו נכתב בכתב יד "מנהרות אלע"ד סכנה לחיינו".

13. הפרסום השלישי הוא גירסה מתוקנת של הפרסום השני. הוא נעשה בסמוך לו. נוסח הפרסום זהה לפרסום השני, למעט פיסקה נוספת, שהוספה לפני משפט הסיום, ובה נכתב כי "בעקבות זאת פנו תושבי ואדי חילווה לראש העיר בדרישה שיורה על הפסקת כל עבודות החפירה בעיר דוד עד לבדיקה הנדסית מקיפה. ראו כאן" (הקו התחתון במקור).

14. המלים המודגשות היו קישוריות לפנייה שנשלחה לראש עיריית ירושלים. הפנייה אינה חתומה. מן האמור בתחתיתה ניתן להבין כי נעשתה על ידי "ועד תושבי ואדי חילווה", וכן על ידי מוכתר ואדי חילווה, אחמד סיאם מתשובות לשאלון (שאלות 28 – 29, נספח 5 לסיכומי התובעת) עולה כי הגב' עופרן, פעילת הנתבעת, נטלה חלק בניסוח המכתב, ביחד עם ועד התושבים ופעילים מקומיים נוספים. כך עולה גם מן העובדה, שהמכתב נושא את מספר הפקס' של הנתבעת (השוו לנספח נ/22 לסיכומי הנתבעת, וראו ה"ש 15 לסיכומי הנתבעת). בכל מקרה, משצורף המכתב בקישורית לפרסום, הפך לחלק בלתי נפרד ממנו. . בפנייה האמורה, אשר כותרתה "הפסקה מיידית של כל פעולות החפירה בוואדי חילווה, סילוואן (עיר דוד)" תואר האירוע של נפילת האוטובוס לבור גדול שנפער בכביש הראשי בוואדי חילווה. נטען כי בשנה האחרונה נגרו בעיות הנדסיות חמורות של נפילות קרקע, שקיעת כבישים וסדקים אשר הסבו נזקים משמעותיים. נטען כי אלה רק בנס לא גרמו לנפגעים בנפש. נטען במכתב כי לפני חודשיים פורסמה קלטת של יו"ר אלע"ד, התובעת, בה על פי הטענה הוא מתאר כיצד הוא מבצע עבודות חפירה ובנייה תת קרקעיות ללא היתר בסילוואן. נטען כי מדובר בסיכון מפורש ומודע של התושבים בניגוד להוראות המהנדס. הובאו ציטוט מדבריו של יו"ר אלע"ד, וקישורית להקלטה האמורה. על רקע זה התבקש ראש העירייה להורות על הפסקה מיידית של כל עבודות החפירה בסילוואן, כולל חפירות ארכיאולוגיות וחפירות לשם בנייה וחציבה, עד לביצוע בדיקה הנדסית מקיפה בשיתוף התושבים, ועד שיובטח שכל עבודות הבנייה הציבוריות והפרטיות, מתנהלות לפי הוראות החוק והתקינה ואינן מהוות סכנה לציבור. למכתב הוספו תמונות של התמוטטויות שאירעו על פי הטענה בסילוואן, ובכללן של הבור נשוא התביעה הנוכחית. המכתב נשלח גם ליועץ המשפטי לממשלה ולרשימה ארוכה של נמענים נוספים. לטענת התובעת, הנתבעת עומדת מאחורי משלוח המכתב האמור.

מתשובות לשאלון (שאלות 28 – 29, נספח 5 לסיכומי התובעת) עולה כי הגב' עופרן, פעילת הנתבעת, נטלה חלק בניסוח המכתב, ביחד עם ועד התושבים ופעילים מקומיים נוספים. כך עולה גם מן העובדה, שהמכתב נושא את מספר הפקס' של הנתבעת (השוו לנספח נ/22 לסיכומי הנתבעת, וראו ה"ש 15 לסיכומי הנתבעת). בכל מקרה, משצורף המכתב בקישורית לפרסום, הפך לחלק בלתי נפרד ממנו.

15. הפרסום הרביעי נעשה באתר האינטרנט של הנתבעת בשפה האנגלית. אף כאן מדובר בכתבה חדשותית. התיאור בכתבה זו דומה לתיאור שבפרסום השני והשלישי. בין היתר צויין בפרסום הרביעי, כי "Seemingly the pit in the main road was caused by the underground archeological excavation executed by the antiquities authority, funded by the settler Elad organization". בהמשך נטען כי בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים דומים של קריסות של דרכים ושל יסודות בסילוואן. נטען כי לפני כשנה הרצפה באמצע כיתה בבית ספר במקום קרסה לפתע לתוך חור שנפער, ושלושה תלמידים נפצעו. הוסף עוד, כי "Some people thought it is clear that the underground excavations are causing severe damage in the neighborhood of Silwan".

16. לשון הרע. השאלה הראשונה בה יש לדון היא האם יש בפרסומים האמורים לשון הרע על התובעת. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) מגדיר לשון הרע כך: