עמותא סידנא עלי ואח' נ' נמר בדיר

פסק דין

המחלוקת וטענות הצדדים

1. תביעה בגין פרסום לשון הרע.

התובעת 1 היא עמותת סידנא עלי (להלן: העמותה). התובע 2, מר סלים עלי נאסר, הוא חבר הנהלת העמותה. התובע 3, מר יוסף עלי ריחאן, הוא יו"ר העמותה.

הנתבע, שיח' עבדאללה נימר בדיר, היה ממקימי העמותה בשנת 1989, והיה חבר הנהלתה במשך שנים רבות, אך ביום 3.4.09 הודח מחברותו בהנהלת העמותה, לאחר שנעדר מישיבות רבות של ההנהלה (כך, לטענת חברי הנהלת העמותה שהם התובעים 2 ו- 3 ועדיהם).

התובעים טוענים כי לאחר מכן החל הנתבע במסע הכפשות כלפי העמותה וחברי הנהלתה, תוך שהוא מנצל לשם כך את מעמדו כשיח' שנושא דרשות במסגד סידנא עלי (להלן: המסגד).

תביעה זו נסבה על דברים שלטענת התובעים אמר הנתבע במסגרת דרשות שנשא במסגד באוזני מאות מתפללים.

2.התובעים טוענים כי ביום שישי, 12.6.09, פרסם הנתבע – בדרשה שנשא במסגד - לשון הרע כנגד התובעים 2 ו- 3, בכך שייחס להם כי שלחו אנשים על מנת לחסלו: "הגבוה והנמוך, שני אלה אוספים תרומות במסגד, שלחו אלי אנשים בכדי לחסלני".

התובעים טוענים כי ייחוס דבריו של הנתבע אליהם (ה"אינואנדו"), היה באמצעות תיאורם כ"הגבוה" ו"הנמוך" שאוספים תרומות במסגד.

התובעים טוענים כי בהמשך הדרשה אמר הנתבע: "מוכרי המשקאות החריפים ובעל

המרצדס רוצים לחסל אותי על ידי גיוס עבריינים בעזרת התרומות שהם אוספים".

לטענתם, האינואנדו בתיאורים אלה היה חד משמעי, והיה ברור לכל השומעים כי ב"גבוה" וב"מוכרי משקאות חריפים", הכוונה לתובע 2, שהוא גבוה מאד ובעל מסעדת "אחמד את סלים"; וכי ב"נמוך" הכוונה לתובע 3, שהוא נמוך מהתובע 2 (לתובע 2 היה רכב מרצדס שחור, ולתובע 3 היה רכב אאודי, שחור אף הוא, שדומה במראהו לרכב מרצדס).

התובעים טוענים בעת שהנתבע נשא דרשה זו נכחו במסגד מאות אנשים, ובהם התובעים עצמם.

למשמע הדברים האחרונים של הנתבע, שאל אותו התובע 2, מר נסאר, למי כוונתו, והנתבע השיבו: "חכה, תיכף תשמע עוד". לאחר מכן עלה הנתבע על בימת המסגד (המנבר), הודיע לקהל המתפללים כי בפיו הודעה חשובה, ובין היתר אמר: "אל תתרמו כסף לעמותה מאחר והיא משתמשת בכספים שהיא אוספת לחיסול אנשים".

עוד טוענים התובעים כי שבוע לאחר מכן, שוב בתפילת יום השישי, 19.6.09, במסגד, חזר הנתבע על דברי השמצה והסתה כלפי התובעים, לרבות העמותה, ואף לא שעה לניסיונו של בנו לעצור בעדו.

התובעים טוענים כי במועד זה פנה הנתבע אל מאות באי המסגד ואמר באוזניהם: "זו עמותה של בוגדים". התובע 3, מר ריחאן, נזף בנתבע על שאמר דברים אלה כנגד העמותה, אך הנתבע חזר על דבריו: "כן, אתם עמותה של בוגדים. ... הוי בוגדים".

התובעים טוענים כי דברי לשון הרע של הנתבע כלפיהם התפשטו אף לכפרים וליישובים ופגעו בשמם הטוב, באופן שהתובעים נאלצו להקדיש זמן ומאמצים כדי להגן על שמם. עוד טוענים התובעים כי דברי לשון הרע של הנתבע פגעו גם במוניטין של העמותה, דבר שמקשה על גיוס תרומות לעמותה.

3.הנתבע טוען כי התובעים מתנכלים לו ומנסים לסלקו מפעילותו הדתית והציבורית במסגרת העמותה, שהוא נמנה עם מייסדיה, וזאת על רקע מחלוקות לגבי אופן ניהול העמותה ופעילותה.

הנתבע טוען כי הדחתו מהנהלת העמותה, ביום 3.4.09, היתה בלתי חוקית, וכי התובעים מנסים, באמצעות התביעה דנן, לסלקו מתפקידו כנושא הדרשה השבועית של יום ו' במסגד.

בתצהירו מוסר הנתבע כי ביום שישי, שקדם לאירועים מושא התביעה (היינו, ביום 5.6.09),