עמוס ליכט נ' לב היהלום ואח'

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר עמוס ליכט (להלן: "התובע") נגד חברת לב היהלום שבניקיון בע"מ (להלן: "הנתבעת") ומר אייל בר לב (להלן: "הנתבע") בעל מניות ומנהל בחברת לב היהלום שבניקיון בע"מ. במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, בשכר עבודה לתקופה שמחודש אפריל 2003 ועד לחודש יולי 2003 בסכום של 113,720 ₪ ובפיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום של 230,000 ₪.

2.את התביעה הגיש התובע בחודש ספטמבר 2007 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בהחלטה מחודש ספטמבר 2009 נקבע כי הסמכות המקומית לדון בתובענה, היא לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע; ובהתאם ניתנה החלטה להעברת הדיון בתובענה לבית דין זה. ביום 13.3.2011 ביקש התובע לעכב את הדיון בתובענה, בעקבות צו כינוס אשר הוצא נגדו בחודש יוני 2009 (לטענתו, שלא בידיעתו). עם ביטול הליכי פשיטת הרגל נגד התובע באוגוסט 2013, חודש הדיון בתובענה לבקשת האחרון. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 20.11.2013, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, התובע ביום 4.12.2013 והנתבע ביום 6.1.2014.

3.התובע והנתבע הם קרובי משפחה; הנתבעת היא חברה בע"מ אשר נוסדה בינואר 2003. בעלי המניות הרשומים של הנתבעת הם הגב' תמר ליכט, בתו של התובע, והנתבע 2 - המחזיקים כל אחד ב-50% מניות מתוך 100 מניות רגילות שהוצאו לבעלי המניות (ראה: דוח רשם החברות המצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע). באוגוסט 2003 הפסיקה הנתבעת את פעילותה על רקע חילופי האשמות וטענות של מרמה והפרת אמון, שכל צד מייחס לצד שכנגד. התנהלות הנתבעת בחודשים הספורים בהם פעלה ונסיבות סיום פעילותה, הולידו מסכת ענפה של התדיינות משפטיות בין התובע לנתבע ובין הצדדים כאן לצדדים שלישיים. התביעה נשוא פסק דין זה, היא אחת מהליכים אלה.

4.בתביעה שלפנינו טען התובע להסכם העסקה בינו לבין הנתבעת מחודש אפריל 2003 , במסגרתו נקבע כי ישמש כמנהל הנתבעת בשכר חודשי של 23,000 ₪ נטו.

על פי כתב התביעה, עד לפיטורי התובע ביום 31.7.03, לא שילמה לו הנתבעת את השכר המוסכם.

מכאן התביעה שלפנינו לשכר עבודה בסך של 113,720 ₪.

על פי כתב התביעה, התובע פוטר ביום 31.7.03 מעבודתו בנתבעת בחוסר תום לב, במסגרת מזימה שרקם הנתבע להשתלט על נכסי הנתבעת. על רקע זה הוגשה התביעה לפיצויים לפיטורים שלא כדין, בסכום השווה לשכר עבודה של עשרה חודשים, בסך של 230,000 ₪.

בתביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע אישית בחובות המעבידה, הנתבעת, משפעל הנתבע לרוקן את הנתבעת מנכסיה באופן שהביא להיותה כיום חדלת פירעון.

5.במהלך הדיון בתובענה העלה התובע טענה נוספת האומרת כי אין הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה בשם החברה הנתבעת, משאין בידו ייפוי כוח דין לבוא ולטעון בשמה. על רקע זה סבור התובע, כי יש לקבל את התביעה נגד החברה הנתבעת ולדון בשאלת החבות האישית של הנתבע לחובות הנתבעת.

6.אין בדעתנו להאריך בטענות הנתבעים, די לומר כי לטענת הנתבעים היחסים שבין התובע לנתבע הם יחסי שותפות ובמסגרתם הוקמה החברה הנתבעת. לטענת הנתבעים לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה הנתבעת לבין התובע (ראה: סעיף 30 לכתב ההגנה, ולפיו "התובע מעולם לא היה עובד של החברה או זכאי לתשלום ממנה").

הנתבעים הוסיפו כי הקשר בין החברה הנתבעת לבין התובע, הסתיים ביוזמת התובע.

על רקע זה טוענים הנתבעים, כי בתביעת השכר ובתביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין - אין כל ממש.

7.כך גם לא ראינו מקום להתעכב בשאלת סמכותו של הנתבע להעלות טענה בשם החברה הנתבעת, המכחישה את טענת התובע לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת.

די לומר כי תביעתו של תובע המבקשת לייחס אחריות אישית לאורגן בחברה מורכבת משני אדנים: האחד, קיומו של חוב של החברה לבעל החוב, התובע; השני, קיומן של נסיבות המצדיקות את ייחוס החוב של החברה לאורגן, בענייננו בעל המניות.

אשר על כן, בהעדר קביעה מחייבת לעניין קיומו של חוב החברה לבעל החוב (התובע כאן), רשאי האורגן (הנתבע כאן) לכפור בקיומו של חוב החברה לבעל החוב – ובכך להביא לדחיית התביעה נגדו.

אין בענייננו קביעה מחייבת המכירה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין החברה הנתבעת לתובע. על רקע זה זכאי הנתבע, במסגרת כתב ההגנה מטעמו, לכפור בקיומם של יחסי עובד מעביד בין החברה הנתבעת לתובע, ומזכויות שנובעות מכוחם של יחסים אלה – ובכך להביא לדחיית התביעה נגדו.

8.את המחלוקת בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הנתבעת לתובע מבקשים אנו לבחון על יסוד העובדות הבאות:

א.בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי שותפות אשר במסגרתם הוקמה החברה הנתבעת. לעניין זה נפנה להסכם המצורף כנספח ד' לכתב ההגנה, שהוא הסכם שבין מר עמוס ליכט (התובע כאן) המוגדר כ"שותף 1" לבין מר אייל בר לב (הנתבע כאן), המוגדר כ"שותף 2". על פי אותו הסכם, שותף 1 מצהיר שהוא הבעלים הבלעדי והמנהל של מפעל חומרי ניקוי בשם "היהלום שבניקיון"; והשותף 2, מצטרף לעסק כשותף מלא בחלקים שווים.

ב.העובדה שמדובר ביחסי שותפות בין התובע לנתבע, מקבלת ביטוי נוסף בתלונה שמגיש הנתבע בדצמבר 2003, שם סיפר כי בסוף יולי 2003 גילה כי "שותפו לחברה, מר עמוס ליכט, ניהל את החברה מבחינה כספית בצורה לא ראויה" נספח ז' לתצהיר עדות ראשית של התובע.