עמודי נ' גולדברט ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסך 95,444 ₪ אשר הגישה התובעת, בעלת עסק למכירת בגדים כנגד הנתבעים, בעלי 2 חנויות, האחת ביפו והשנייה בבת ים, בעילה חוזית, כספית.

לתובעים שתי חנויות ביפו. האחת ברחוב שדרות ירושלים 36 יפו, היא החנות נשוא תביעה זו, (להלן: "החנות ביפו/ המושכר"), והשנייה ברחוב בלפור מס' 46 בבת ים. (להלן: "החנות בבת ים"), שאינה נשוא התביעה דנן והושכרה על ידי הנתבעים לתובעת, עוד בשנת 2008 ובה מנהלת התובעת חנות למכירת בגדים.

תמצית טענות התובעת

התובעת פנתה אל הנתבעים, כדי להשכיר מהם גם את החנות ביפו ונענתה על ידם, כי הינם מוכנים להשכיר לה חנות זו, אשר הוחזקה אז על ידי שוכר בשם עבד (להלן: "עבד"), על פי הסכם שכירות שהיה תקף עד חודש ינואר 2010. (דהיינו חוזה השכירות עם עבד היה תקף עד חודש לאחר פניית התובעת אל הנתבעים). טוענת התובעת כי הנתבעים אמרו לה "להסתדר" עם עבד.

התובעת פנתה אל עבד, אשר הסכים להתפנות מהמושכר, שילמה לו את דמי השכירות של חודש השכירות שנותר לו, הוא פינה את החנות ביפו ומסר את החזקה בה לתובעת.

לאחר מכן, התובעת נסעה עם נהג בשם אחמד נאסר נאסר, (להלן: "הנהג") אל בית הנתבעים בנתניה, להשלמת עסקת שכירות החנות ביפו. באותה פגישה ובנוכחות הנהג, נחתם, בין התבועת לנתבעים, חוזה שכירות לחנות ביפו, לפיו החנות הושכרה לתובעת למשך שנה.

התובעת טוענת כי במעמד חתימת הסכם השכירות, אף שילמה לנתבעים את דמי השכירות למשך שנה, באמצעות 12 שיקים, כל אחד על סך 1,200 ₪ החל מיום 30.2.10 ועד ליום 30.12.10.

הנתבעים לא מסרו לתובעת עותק מחוזה השכירות, בטענה שחסרים חתימות הערבים, ולמרות הבטחתם לא מסרו לה עותק מההסכם.

מרגע שקיבלה התובעת את החזקה בחנות ביפו מעבד, בחודש ינואר 2010, היא החלה לסדרה לצרכיה ופתחה בה עסק של בגדים יוקרתיים. היא ערכה בחנות שיפוצים, כולל התקנת מערכת מיזוג, החלפת דלת כניסה, התקנת מצלמות, מדפים ועוד.

על פי הסכם השכירות, הנתבעים אמורים היו למסור ל את החזקה ללא כל חוב, ולמרות זאת, כאשר בחודש פברואר 2010 התקשרה התובעת אל חברת החשמל להסדרת נושא אספקת החשמל והתברר לה שהנתבעים חייבם לחברת החשמל סך של 4,000 ₪.

התובעת טוענת, כי כאשר פנתה אל הנתבעים והודיעה להם שלא תמשיך להחזיק בחנות עד להסדרת החוב לחברת החשמל, (ס' 14 לכתב התביעה) ועקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעים, השיבה לה הנתבעת בצעקות ואיומים.

טוענת התובעת, כי הנתבעים לא מסרו לה עד להגשת התביעה, עותק מחוזה השכירות, כי היא השקיעה סכומי כסף גבוהים להכנת החנות לצרכיה, כי הייתה זכאית להחזיק בחנות הן על פי הסכם השכירות, והן כיוון ששילמה לשכור הקודם את תמורת החודש האחרון לשכירותו.

לטענת התובעת בתאריך 10.2.10 עת מצאה בחנות הודעת חוב מחברת החשמל, ולאחר שטלפנה ודיברה עם הנתבעת, הגיע לחנות הנתבע לאחר מספר שעות, גרש את הלקוחות, איים על התובעת כי ישרוף את החנות ואותה ושבר פרטים בחנות באמצעות פטיש. התובעת הזמינה משטרה אשר צילמה את התפרעות הנתבע בעת ששבר פריטים בחנות. הנתבעים פגעו בשמה הטוב ובאובדן לקוחות וסיכנו את חייה.

כאשר הגיעה למחרת התובעת לחנות, פגשה בנתבעים אשר מנעו ממנה בכוח את הכניסה לחנות, וגרמו נזקים כספיים חמורים לתובעת, לתדמיתה ולעסקיה, הם השחיתו ציוד, סחורות, שברו את דלת החנות.

כתוצאה ממעשי הנתבעים, נאלצה התובעת לעזוב את החנות ולחפש אחרת במקומה.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה 95,444 ₪ כדלקמן:

נזק לסחורה ובגדים שנהרסו בסך של 68,286 ₪.

מזגן שהותקן בחנות4,258 ₪

מצלמות הבטחה אשר הותקנו בחנות2,900 ₪.