עמאש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים - נכות כללית (להלן:"הועדה"), אשר התכנסה בשני מועדים - ביום 12.02.13 וביום 11.06.13 ואשר קבעה כי נכותה הצמיתה של המערערת הינה בשיעור של 25% בתחולה מיום 01.12.12.

2.רקע

המערערת סובלת מליקוי רפואי בתחום הנפשי, ובבדיקה שנערכה לה ביום 17.11.11 במסגרת תביעה לנכות כללית, קבעה לה וועדה רפואית מדרג ראשון נכות זמנית מיום 09.06.09 ועד ליום 30.11.12, וזאת בשיעור של 40% בגין הפרעה באישיות גבולית לפי פריט 34ד-ה לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "רשימת הליקויים"). קביעה זו נעשתה בהתאם לפריט הליקוי עובר לתיקונו בתיקון תשע"ב - 2012.

בתום הנכות הזמנית האמורה, התכנסה, בעניינה של המערערת, וועדה רפואית נוספת מדרג ראשון, וזו קבעה בהחלטה מיום 30.10.12 כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הפרעת אישיות לפי פריט 34ב(3) לרשימת הליקויים, וזאת בתחולה מיום 01.12.12. קביעה זו נעשתה בהתאם לפריט הליקוי המתוקן (תיקון תשע"ב - 2012).

המערערת הגישה ערר על החלטת הועדה מהדרג הראשון, והועדה בישיבתה מיום 11.06.13 קיבלה חלקית את הערר וקבעה כי נותרה למערערת נכות צמיתה בשיעור 25% בגין הפרעת אישיות עם הפרעת התנהגות לפי פריט ליקוי 34(ב)(3)-(4) לרשימת הליקויים.

על החלטתה של הועדה הנ"ל נסוב הערעור שלפני.

3.במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין ביום 17.02.14 שטחו ב"כ הצדדים את טענותיהם שנרשמו בפרוטוקול הדיון.

ב"כ המערערת חזר על הטענות שהעלה בהודעת הערעור שעיקרן מכוונות נגד קביעת הועדה שהעניקה למערערת נכות צמיתה. לטענתו, טעתה הועדה משלא קבעה למערערת נכות זמנית נוספת לתקופה שתשלים שש שנים, וזאת הואיל ומצבה של המערערת לא השתפר אלא הוחמר.

כן טען ב"כ המערערת, את הטענות הבאות:

א. כי קביעת הועדה מנוגדות להנחיות של המוסד לביטוח לאומי כפי שהובאו בחוזר מיום 25.09.11 בעניין נכות פסיכיאטרית לתקופה זמנית נוספת.

ב.הועדה, בקביעתה הסתמכה על המסמכים של בית חולים הכרמל משנת 2007, וזאת מבלי להתייחס למסמכים העדכניים המתארים החמרה במצבה של המערערת.

לתמיכה בטענותיו שחלה החמרה במצבה הנפשי של המערערת, הפנה ב"כ התובעת לנספחים שצורפו להודעת הערעור (נספחים א12- א37 ו - ד2-ד20).

4.מנגד, טענה באת כח המשיב כי לא נפל פגם משפטי בקביעת הועדה, שלא מצאה כי המערערת סובלת ממצב פסיכיאטרי ודיכאון מג'ורי וכי פריט הליקוי שנבחר על ידי הועדה תואם את מצבה של המערערת במועד שבו היא נבדקה וזאת בהתחשב בעובדה שבאותו מועד לא קיים מצב המעיד על החמרה במצבה.

באת כח המשיב הוסיפה וטענה כי גם במסמכים הרפואיים אליהם מפנה ב"כ המערערת ואשר צורפו להודעת הערעור, אין עדות להחמרה במצבה.

לעניין חוזר המנכ"ל נטען, כי קביעת אחוזי נכות זמניים לתקופה עד שש שנים הינה בשיקול דעת הרופא הפסיכיאטר, ואותה תקופה נקבעת כאשר חלה החמרה במצבו של המבוטח, מה שלא מתקיים בעניינה של המערערת.

5.החלטת הועדה מושא הערעור

א.החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד.

במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213).

ב.מעיון בדוח הוועדה (בישיבתה הראשונה מיום 12.02.13) עולה כי היא שמעה את תלונות המערערת אשר הייתה בלווית בן זוגה ורשמה מפיה: