עמאש בשיר פיאד ואח' נ' עבד אלסלאם יונס ואח'

פסק דין

1.התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 ביום 24.8.04. התובעים 2 ו- 3 הם הוריו של התובע, והם ניזוקו, לטענתם, בשל העדרויותיהם מעבודה בעת שסעדו את התובע וטיפלו בו לאחר פציעתו.

2.הארוע, שבמהלכו נגרמו לתובע הנזקים הנטענים, התרחש במבנה השייך לנתבע 1, ולטענת התובע חבה גם הנתבעת 2 בתשלום פיצויים וזאת מכח פוליסה שעשתה לנתבע 1.

3.לטענת התובע, ארע המקרה, שבמהלכו נכווה קשות, בעת שהתארח בביתו של הנתבע 1. לטענת התובע תוך כדי שהותו בבית הנתבע, ארעה שריפה בחדר ההקלטה המצוי במבנה הסמוך לבית, והתובע הבחין בעשן שיוצא מן החדר ופתח את הדלת. כתוצאה מפתיחת הדלת התפרצה האש לעברו והוא נכווה קשות.

4.לטענת התובע, חל בנסיבות העניין סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולפיו על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי התאונה התרשלות מטעמו. מאחר שלטענת התובע לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל הזה, ממילא חב הנתבע בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע.

לטענת התובע, יש לראות את הנתבע כמי שהנטל מוטל עליו גם מכח הוראות סעיפים 38 ו- 39 לפקודת הנזיקין.

5.לטענת התובע, על הנתבע לפצותו בשל התרשלותו ו/או אחריותו והפרת חובות חקוקות כפי שפורט בכתב התביעה ואילו על הנתבעת 2 החובה לפצותו בהתאם לפוליסת ביטוח שעשתה לנתבע, הכוללת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי ואשר היתה בתוקף בעת הארוע.

6.הנתבע 1 מכחיש כל אחריות לארוע.

לחילופין טען הנתבע 1 כי מכח הפוליסה שעשתה לו הנתבעת 2 על הנתבעת לשאת בכל תשלום שיחוייב בו כלפי התובע.

7.הנתבעת 2 טענה כי הפוליסה שעשתה לנתבע אינה מכסה את הארוע נשוא התביעה, וזאת משני טעמים עיקריים:

האחד, משום שהפוליסה היתה לביטוח בית המגורים של הנתבע 1 ואילו השריפה פרצה במבנה אחר, מעין מחסן ששימש את הנתבע כמקום עבודה לצורך עבודתו כתקליטן. לטענת הנתבעת 2 לא כללה הפוליסה כיסוי ביטוחי לאותו מבנה.

השני, משום שלטענת הנתבעת היה התובע במקום בתוקף תפקידו כעובד של הנתבע 1 ובין השניים שררו יחסי עובד ומעביד. לטענת הנתבעת 2 לא כללה הפוליסה ביטוח לעובדים מאחר שהיתה בה החרגה מפורשת לכל נזק שיגרם תוך כדי או עקב העסקת צד ג' על ידי המבוטח, הנתבע 1.

לחילופין, טענה הנתבעת גם לגופם של הנזקים שטען להם התובע, בטענה כי יש לפסוק לו סכומים נמוכים הרבה יותר מאלה שטען להם בסיכומיו.

דיון

8.התובע טען, כאמור, כי נכווה בעת ששהה כאורח בביתו של הנתבע. לטענתו, כלל לא היה בתוך החדר שבו פרצה השריפה ורק הבחין בעשן שיצא מן הדלת וניגש לפתוח אותה ואז התפרצה אליו האש וגרמה לו לכוויות.

9.לאחר ששקלתי את כל העדויות כפי שנשמעו בפניי, אני דוחה את טענת התובע לפיה שהה באותה עת בביתו של הנתבע כאורח וקובעת כי התובע שהה במקום כעובד של הנתבע.

אמנם, התובע העיד, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי שהה במקום כאורח ובתוקף ידידותו עם בניו של הנתבע. נכון גם שמטעם התובע העידו עדים נוספים על כך שהתובע שהה במקום כאורח וכחבר לבניו של הנתבע ואולם, אינני מאמינה לעדויות אלה.

10.העדויות האלה שניתנו כולן על ידי עדים בעלי עניין (התובע והוריו מחד והנתבע ובנו מאידך) עומדות בסתירה לאופן שבו תואר הארוע בסמוך להתרחשותו, הן על ידי התובע עצמו והן על ידי עדים אחרים שהיו במקום.

11.כבר בדו"ח שרותי הכבאות מיום 24.8.04 (יום הארוע) צויין כי "נפגע משאיפת עשן העובד של בעל המקום". גם דו"ח הפעולה של השוטר שהגיע ראשון למקום מציין "הפצוע הוא בחור בשם באשיר עמאש... אשר עבד כתקליטן אצל עבד אל סלאם". השוטר נחקר בעניין הזה וציין כי בדו"ח הפעולה נרשמו הדברים שנמסרו לו בשטח וכי אם היו נמסרים לו דברים אחרים היה רושם אותם בדו"ח. השוטר נשאל כיצד ידע כי הפצוע עבד במקום, ואמר "זה מה שנמסר לי מהאנשים בשטח". (עמ' 66 שו' 26 לפרוטוקול מיום 15.7.09).

אמנם, השוטר לא יכול היה לציין מי מהאנשים במקום מסר לו את הנתונים הללו, אולם, אני מאמינה לעדותו לפיה הדברים שרשם בדו"ח אכן משקפים את הדברים שנאמרו לו על ידי האנשים ששהו במקום באותה עת.