עמארני נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל כ"פגיעה בעבודה", ותביעה זו הוכרה עקרונית ע"י הנתבע, בהחלטתו מ-25.4.07.

יחד עם זאת, באותה החלטה, הודיע הנתבע לתובע, כי תביעתו להכיר בטנטון ממנו הוא סובל, לטענתו, כ"פגיעה בעבודה" נדחית, מאחר ולא מתקיים לגביו התנאי הקבוע בסעיף 84א'(ב)(3) לחוק.

על החלטה זו של הנתבע מתאריך 25.4.07, לא הוגשה תביעה לבית הדין.

2.        בתאריך 1.12.10 הגיש התובע תביעה נוספת למוסד לביטוח לאומי להכיר

בהחמרה במצב הטנטון ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה".

הנתבע במכתבו מיום 8.3.11 דחה את תביעת התובע בנימוק, כי כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, כך שלא מתמלאים בסעיף 84א'(ב)(1) לחוק.

הנתבע הוסיף וטען, במעמד הדיון בתיק, כי גם לא חלה החמרה בשמיעה עצמה של התובע (ולא רק בטנטון), בהשוואה לתקופה הקודמת שהוכרה, כך שההחמרה הינה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור.

נדגיש, כי עילת הדחיה המוזכרת במכתב הדחיה, כמו גם במכתב ההגנה (ס' 7 לכתב ההגנה), הינה, שאין הפחתה בשיעור של 25 דציבל, לפחות, בכל אחת מהאוזניים, בתדירויות הגבוהות.

3.        הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה באשר לתשתית העובדתית, וכן הסכימו כי

בית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי מטעמו.

4.        העובדות הרלוונטיות שהועברו למומחה הינם כדלקמן:

           א.      התובע יליד 11/1950;

ב.       התובע עבד בתקופה מ-12/1970 ועד 1/2012 בחשיפה לרעש מזיק,

כמשמעותו בחוק.

עבודת התובע בחשיפה לרעש מזיק היתה במשך ששה ימי עבודה

בשבוע;

ג.          תביעתו הראשונה של התובע להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון,