עמאר נ' קיבוץ גבעת ברנר ואח'

פסק דין

1. מר אבו עישה כארם, אחיו של התובע (להלן:"מר כארם") נסע ביום 15.3.12 ברכב התובע בנתיב הימני ולפתע נפגע רכב התובע על ידי רכב שהיה נהוג בידי מר אורי מקמל, (להלן:"מר מקמל") אשר נהג ברכב השייך לנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת").

רכב התובע נפגע בחלקו הקדמי שמאלי והיות והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה והפגיעה רובצת על מר מקמל, הוגשה תביעה זו לחייב את הנתבעות לשלם לתובע את נזקיו בסך של 22,147 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 18,500 ₪, שכ"ט שמאי 2,085 ₪ וירידת ערך 1,562 ₪.

2. הנתבעות סבורות, שיש לדחות התביעה נגדן ואין להשית אחריות על מר מקמל – זאת משום, שהגם שאין מחלוקת על כך, שרכב הנתבעות סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובע, הרי שהסיבה לכך הייתה, שמר מקמל נעקץ על ידי דבורה וכתוצאה מכך, סטה מנתיב נסיעתו ומשכך, מדובר בגורם זר מתערב אשר מסיר ממנו את האחריות לתאונה.

3. א. כפי שעולה מעדותו של מר כארם, כבר במקום האירוע טען מר מקמל, שהתאונה אירעה כתוצאה מכך, שעקצה אותו דבורה. מר כארם העיד, שבאותו אירוע הוא נסע במהירות של 50- 60 קמ"ש.

בתשובה לשאלותיו של נציג המבטחת, השיב התובע, שהוא תיקן את הרכב, אך אין לו חשבונית משום שאת החשבונית מסר למבטחת שלו, אך מעיד שהתיקון עלה לו בסביבות 20,000 ₪, שהוא למעשה יותר מהסכום שקבע השמאי. (ראה בעמ' 1 -2 לפ').

ב. מר מקמל העיד בבית המשפט, שהוא נסע עם חלונות פתוחים ובכביש בו נסע, יש חדירה של דבורים ולאחר שניסה לנפנף אותן, הוא נעקץ בידו השמאלית ומרוב הצריבה, כנראה הוריד את ההגה שמאלה, ירד לתעלה ופגע ברכב התובע. (עמ' 2 לפ, ש' 16- 18).

4. אם כן, העולה מעדויות המעורבים בתאונה הוא, שאין מחלוקת על כך, שהרכב בו נהג מר מקמל פגע ברכב התובע, אך הטענה העיקרית של הנתבעות – באמצעות מר מקמל- היא, שהיות ומר מקמל נעקץ על ידי דבורה, יש לראות בכך משום גורם זר מתערב ולכן אין להטיל עליו האחריות לגרם התאונה.

בחנתי טענות הנתבעות, כשם שבחנתי גם את חומר הראיות ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:

א. א) בטענה, של גורם זר מתערב סומכות הנתבעות על הוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), (להלן:"הפקודה") רוצה לומר, שבנדון דנן, אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק.

סעיף 64 לפקודה מציין אירועים אחדים שבהם לא יראו את המעשה כסיבת הנזק, מבחינה משפטית, גם אם היה הסיבה או אחת הסיבות מבחינה עובדתית.

ההנחה בחריגים אלה הינה כי ביחד עם מעשהו של אדם השתתף גורם נוסף במאורע הנזק השולל מבחינה משפטית את הקשר הסיבתי בין האשם ובין הנזק.

ב) באשר לטענת "גורם זר מתערב" לפי סעיף 64(2) לפקודה, רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה הסיבה או אחת הסיבות לנזק, אולם לא יראו כך אם אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק. הוראה זו, כפי שפורשה בפסיקה, כוללת בחובה הן את הדרישה בדבר הקשר הסיבתי העובדתי והן את הדרישה בדבר הקשר הסיבתי המשפטי. (ע"א 145/80 ועקנין שלמה נ' המוצעה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

ג) התערבות צד ג' בגרם הנזק, אינה שוללת הקשר הסיבתי- המשפטי בין מעשה או מחדל של הפוגע לבין תוצאות הפגיעה.

סעיף 64(2) לפקודה הדן באשמו של אדם אחר, קובע, שלא יראו אדם כמי שגרם לנזק באשמו אם- בין היתר- אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק.

בדרך כלל, כאשר ישנם מספר גורמים אשר ברשלנותם גרמו נזק, נושאים הם באחריות לנזק ביחד או לחוד ואף ייתכן שכל אחד מהם יישא באחריות לחלק מהנזק על פי שיעור רשלנותו הוא.

סעיף זה יכול לשחרר מאחריות לרשלנותו, רק אם רשלנותו של אחר- שהוא הגורם המתערב- הייתה הסיבה המכרעת לנזק ורשלנותו ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנתבע ובין התוצאה.

ב. א) כפי שציינו הנתבעות בכתב ההגנה, הגורם האפשרי הראשון הוא מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם לא יכול היה לצפותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה. כך יש לראות למשל את הקביעה כי תאונה פלונית הייתה בלתי נמנעת.

בע"א 237/55 פ"ד כ' 1053 הגדיר בית המשפט תאונה כזאת: "תאונה בלתי נמנעת היא זאת אשר שום ראיית הנולד ואמצעי זהירות שאפשר לצפות להן באופן מסתבר מאדם רגיל ובר דעת, לא יכלו למנוע אותה".

ב) לעניין מעשה הרשלנות המביאה לשחרור מאחריות קבע כב' הנשיא שמגר:" מעשה רשלנות של אחר אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק וכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור". (ע"פ 482/83 מ.י. נ' סלים יוסף סעיד, פ"ד לח(2) 533, 538).