עמ"ת 7620-10-16 אבו עצא(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ש' חביב) מיום 11/9/16 ומיום 27/09/2016, בהן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע והחלטת בית המשפט:

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ולאדם נוסף בשם עדן (הנאשם 2) שלושה אישומים הקשורים זה בזה באופן הדוק ועניינם גניבת רכב, קשירת קשר לפשע, פירוק חלקי רכב, זיוף סימני רכב, גניבה, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2. על פי כתב האישום, גנבו הנאשמים ביום 17 או 18 לאוגוסט 2016 מכונית מסוג "הונדה" אשר חנתה ברחוב באשקלון. זאת, על ידי פתיחת הרכב והנעה במפתח מותאם. לאחר הגניבה הושאר הרכב בחניה הסמוכה לבית החולים סורוקה בבאר-שבע (עד כאן האישום הראשון). כן נטען כי, ביום 21.8.16 קשרו השניים יחד עם אדם שלישי לגנוב כספומט מהעיר אשדוד. לשם כך הגיעו הנאשמים לרכב הגנוב החונה בבית החולים סורוקה ונסעו לעיר שדרות. שם, עצרו ליד מכונית "הונדה" חונה, פירקו את לוחיות הזיהוי ונסעו מן המקום (עד כאן האישום השני). עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך לאמור זייפו הנאשמים את זיהוי רכב ה"הונדה" הגנובה בה נסעו, על ידי הרכבת הלוחיות של רכב ה"הונדה" האחרת. אז, נסעו הנאשמים והגיעו למרכב קניות באשדוד, סמוך לשעה 01:38. שם, ירדו הנאשמים מהרכב, כאשר העורר אוחז דיסק חיתוך, והחלו מנסרים את דלת המיגון של כספומט על מנת לגנוב אותו. הגנבים הופתעו על ידי שוטרים, והחלו להימלט בריצה מן המקום. תוך כדי מנוסה העורר הדף שוטרים שניסו לעצור אותו, תוך הפעלת כוח, ואילו הנאשם האחר, עדן, ברח והתחבא מאחורי מכוניות חונות (עד כאן האישום השלישי).

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של השניים עד תום ההליכים. לעניין העורר דנן עמדה המדינה על כך שמדובר במי שיש לו עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות בעבירות רכוש שונות, עבירת בריחה ממשמורת ואף עבירה של נהיגה בפזיזות.

4. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום הובעה מחלוקת הן ביחס לקיומן של ראיות לכאורה והן ביחס לעוצמתה של עילת המעצר. לאחר שנקבע שיש ראיות לכאורה, בהחלטה מיום 11.9.16, התקיימו דיונים אודות האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. בסופו של דבר, בהחלטה מיום 27.9.16, נדחתה הצעת החלופה בקרב בני משפחה באזור מגוריו של העורר, מבלי לקבוע שלא תיתכן כל חלופה, והעורר נעצר עד תום ההליכים.

5. להשלמת התמונה יצוין כי, אף ביחס לעדן, הנאשם האחר, נקבע שיש ראיות לכאורה והוא שוחרר ביום 10.10.16 לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא והפקדה.

6. בהחלטתו מיום 11.9.16 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לאפשר את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט פתח וציין כי כתב האישום אומנם מייחס מעשה של גניבה, אולם עובדות כתב האישום עצמן אינן מלמדות על גניבת הכספומט או הכסף אשר היה בתוכו אלא על ניסיון לגנוב ועל עבירה של היזק בזדון "בלבד". בית המשפט הציע למדינה לשקול את תיקון כתב האישום בנקודה זו.

7. בית משפט השלום פרס מארג ראיות, אשר לשיטתו מבסס את עמדת המדינה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעיקרי הדברים. בית המשפט עמד על קיומם של דוחות עיקוב המתארים לכאורה את תנועותיהם של שניים המתאימים להיות העורר והנאשם 2 עדן, החל מההגעה בליל המעצר אל חניון בית החולים סורוקה, דרך הכניסה לרכב, הנסיעה לשדרות, פירוק לוחיות רישוי מהונדה אחרת, נסיעה לאזור שבו בוצעה העבירה, התעסקות בלוחיות הזיהוי (כנראה החלפתן) ולאחר מכן הניסיון לחבל בכספומט.