עמ"ת 69463-09-16 מאירוב(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א. דהאן) מיום 21/09/2016 בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שמצא ראיות לכאורה וקבע כי עניינו של העורר הוא מן המקרים שבהם ברור כי לא תצלח כל חלופה כדי לסכל את הסיכון. 

הרקע וההחלטה:

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, איומים, היזק לרכוש במזיד וגניבה. ברקע כתב האישום, חשדו של העורר כי המתלונן מקיים קשר אינטימי עם רעייתו. נטען, כי ביום 11/09/2016 בסמוך לשעה 23:00, הגיע העורר יחד עם בנו הקטין אל המתלונן, אשר ישב עם חבר בחניית ביתו ואיים כי יפגע בו. המתלונן ניסה לקום ולעזוב, אולם העורר ובנו תקפוהו בצוותא, קרעו את חולצתו, הכוהו באגרופים בראשו, הפילוהו ארצה והמשיכו להכותו בראשו בעודו על הארץ. עוד נטען בכתב האישום, כי העורר הטיח את ראשו של המתלונן בבטון, כי העורר ובנו ניסו לקחת את ארנקו של המתלונן, וכי משלא הצליחו, לקחו את הטלפון הנייד שלו ועזבו את המקום. למתלונן נגרמו חבלות של ממש בדמות המטומות בפנים, סמוך לעיניים וכן חתך.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה אזכרה המדינה את הראיות בתיק וטענה למסוכנות של העורר על יסוד עברו הפלילי בעבירות אלימות, הכולל מאסרים לתקופות שאינן קצרות.

3. הסנגור טען כי אין ראיות לכאורה, למעט עדות המתלונן ועדות אחת נוספת שאין בה ממש, לשיטתו. הסנגור טען כי מתיק החקירה ניתן ללמוד שאין מדובר בתלונת אמת. הסנגור טען כי "יש היסטוריה בינו לבין המתלונן" וכי העורר טוען כי המתלונן ניהל קשר רומנטי עם אשת העורר. הסנגור הצביע על תלונות קודמות ובקשות לצווי הגנה אשר יצאו מטעמו של המתלונן, וטען כי אלו מלמדות על מגמתיות של המתלונן, העושה ככל יכולתו, על מנת להביא למאסר העורר. הכול, על מנת שהמתלונן יוכל לזכות באשתו של העורר.

4. לעניין שיקולי המעצר, טען הסנגור כי העורר נכה ויש לו ילד נכה המצריך טיפול. הסנגור הציע חלופת מעצר בבית הורי העורר. אמו של העורר בדיון הרחיבה לעניין מערכת היחסים בין העורר, אשתו, המתלונן, אשתו של המתלונן ואשתו הקודמת. זאת, תוך שהיא מטילה את כל האשמה לאירועים על המתלונן, ומגוננת על העורר. כן טענה האם, כי מעולם לא הפר העורר תנאי שחרור, כאשר שהה אצלה בחלופת מעצר. העורר עצמו דיבר גם כן, התייחס למערכת יחסים זו וכינה את המתלונן "חולה מין".

5. לאחר עיון בתיק קבע בית משפט השלום כי יש ראיות לכאורה. בית המשפט הסתמך על שתי אמרותיו של המתלונן, המתארות את האירוע כעולה מכתב האישום. אמרות המחוזקות בצילומי החבלות של המתלונן, אשר ניכר עליו כי קיבל אגרופים אל העיניים. עוד ציין בית המשפט את תמלילי הפניה של שכנים למוקד 100, אודות קטטה במקום. בהקשר זה, ציין גם את דברי המודיע אברהם, אשר תיאר אלימות שהתרחשה בחושך, כאשר אנשים רומסים אדם השוכב על הכביש. המודיע ציין כי הוא פחד להתקרב ולא זיהה את המעורבים.

6. בית המשפט אזכר עדות של חבר של המתלונן בשם מיכאל, אשר סיפר כי שמע מהמתלונן כבר מזמן על כך שהעורר מחפש אותו ורוצה לפגוע בו על רקע העניין הרומנטי. כן סיפר אותו עד, כי חודש קודם לכן, העורר עצמו הגיע אליו עם בנו, דיבר על המתלונן בצורה שלילית והביע רצון לפגוע בו. מיכאל סיפר עוד כי על התקיפה שמע מהמתלונן. מיכאל שאל את המתלונן מדוע לא התקשר אליו לבקש עזרה בעת האירוע, והמתלונן סיפר כי השניים לקחו לו את הטלפון.

7. עוד ציין בית המשפט את העימותים שנערכו בין המתלונן לבין העורר ובין המתלונן לבין בנו הקטין. צוינה במיוחד התנהגות העורר בעימות, אשר קרא למתלונן "שקרן, רמאי וחולה מין", אמר כי "ילך עד הסוף", הטיח במתלונן שאלות אודות אשת העורר, דפק בעוצמה על השולחן, צעק ולא אפשר את השלמת העימות.