עמ"ת 65479-03-15 מ'(עציר) נ' תביעות צפת

1.זהו ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקרית שמונה מיום 24/3/2015, מסגרתה האריך את מעצרו של העורר, עד לקבלת תסקיר מעצר, במהלך דיון בבקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

הרקע

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות; תקיפה סתם – בן זוג - עבירה לפי סע' 382 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וכניסה לישראל שלא כחוק - עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

3.במקביל להגשת כתב האישום, עתרה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו, בהסתמך על קיומן של ראיות טובות לכאורה לביסוס האשמה, ובטענה כי קיימת עילה למעצרו של העורר בשל מסוכנותו, הנובעת מנסיבות ביצוע העבירה - אלימות במשפחה - המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר בנסיבות העניין אין בידו לסתורה.

4.בית המשפט קמא שוכנע כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה במידה המאפשרת הארכת המעצר. כמו כן, שוכנע כי קיימת עילה למעצרו של העורר. בשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת המעצר, ביקש בית המשפט קמא להיעזר בתסקיר מעצר, אשר יתייחס למידת מסוכנותו של העורר ולטיב החלופות העומדות על הפרק. מעצרו של העורר הוארך כמעצר ביניים, עד לקבלת תסקיר ומתן החלטה אחרת ( 28/4/2015 ).

5.על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

6.הערר מופנה בעיקרו כנגד מסקנת בית המשפט קמא בדבר קיומה של תשתית ראייתית, אשר הביאה אותו, בין היתר, להחלטה כי לא ניתן להורות על שחרור העורר טרם קבלת תסקיר מעצר. לטענת העורר, קיימת חולשה ממשית בראיות המצדיקה שחרור בשלב זה ובתנאים לא מכבידים, כגון הרחקה מהמתלוננת והפקדה כספית משמעותית.

קיומן של ראיות לכאורה

7. על פי כתב האישום, העורר שוהה בארץ שלא כדין משנת 2002 ומתגורר עם בת זוגו - המתלוננת, להם גם שני ילדים משותפים.

ביום 11/3/2015 בעקבות ויכוח עם המתלוננת, בנושא הילדים, איים העורר על המתלוננת, טלפונית ובהמשיך גם פנים מול פנים, לפגוע בגופה. מדובר באיומים בוטים, שכללו אמירות לפיהן הוא יהרוג אותה, ישרוף אותה ו יירה לה כדור בראש, לצד קללות, אמירות בדבר רצונו להתגרש ממנה והערות על הדרך בה היא נוהגת בילדיהם של בני הזוג. העורר דרש מהמתלוננת שתצא מן הבית ומשסרבה זרק עליה תחתית של כיסא עשויה מעץ אשר פגעה בה. בהמשך הוא אף החזיק סכין בידו, ותוך שאשתו וילדיו בוכים, הוא איים עליהם כי אם לא ישתקו ידקור אותם. העורר איים על המתלוננת כי ידקור אותה, באוחזו בסכין, ותקף אותה, בכך שאחז בשערותיה וגרר אותה לחדר השינה. שם החל לזרוק את הבגדים מתוך הארון על הרצפה, באומרו למתלוננת כי יזרוק אותה מהבית והיא לא תראה את הילדים, כשבאותה הזדמנות סטר על לחיה וגרם לה לכאב.