עמ"ת 62166-07-14 אבו אעמר(עציר) נ' מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום שמייחס לו עבירת סחר בסם מסוכן (קוקאין במשקל 9.8 גרם נטו).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה מבית המשפט להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים.

בא כוח העורר טען לפני בית משפט השלום שעוצמת הראיות לכאורה אינה מספקת כדי להשתית עליה מעצר עד תום ההליכים.

בית משפט השלום (כבוד השופטת דניאלה שריזלי) עיינה בחומר הראיות והגיעה למסקנה שיש ראיות לכאורה די הצורך. על כן ובשים לב לטיבה של העבירה המיוחסת, הורתה על מעצר עד תום ההליכים. מכאן הערר.

שמעתי את הטענות מכאן ומכאן ואני מזהה בעייתיות מסוימת בראיות. אין מדובר בבעייתיות שבבירור לא ניתן להתגבר עליה, אבל אני חושש שהיא גורעת משהו מעוצמה של ראיות שנדרשת לשם השתתת מעצר עד תום ההליכים. אבאר את הדבר.

עיקר הראיות נעוץ בכך שהמשטרה קיימה תצפית לעבר הבניין שבו מתגורר העורר. התצפית זיהתה אדם בשם דנדי שמגיע למקום, נכנס אל הבניין ויוצא ממנו. השוטרים עקבו אחרי אותו דנדי, גילו שהוא נפגש עם רוכב אופנוע בשם שירזי ומשבאו השוטרים לעצור את דנדי, השליך זה גרב שאחר כך נתפסה ונמצאו בה הסמים שעליהם סב כתב האישום.

דנדי נחקר, נשאל לפשר הסמים, ובשלב מסוים הצביע על העורר כמי שמכר לו את הסמים הללו. הוא אמר ששילם סך 4,500 ש"ח, אותם מסר לעורר. חיפוש מיידי בבית המגורים של העורר גילה, לבד מהעובדה שהיו סמים בבית, גם חבילת כסף שהכילה 4,500 ש"ח.

דנדי נשאל באיזה כסף קנה את הסמים, ואמר ששילם בשטרות של 100 ש"ח. מתברר ש-4,500 ש"ח כוללים רק שטר אחד של 100 ש"ח וכל היתר שטרות של 200 ש"ח.