עמ"ת 5976-12-14 מדינת ישראל נ' כמיל (עציר)

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה יעל אבירם) מיום 2.12.14 במסגרת מ"ת 29750-10-14, אשר במסגרתה הורתה כב' השופטת על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין ביחד עם אחר (בהתאם לסעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בשילוב עם סעיף 29א' לחוק).

2. בבסיס כתב האישום - חיפוש שבוצע ביום 1.10.14 באתר בנייה ברח' אליהו חכים בחיפה, שם עובד כשומר נאשם אחר בשם מוחמד סובחי (להלן "סובחי") אשר הינו דודו של המשיב. במהלך החיפוש, נסרק הקראוון שמשמש למגוריו של סובחי ונמצאו הפריטים הבאים: אקדח מסוג "גלוק", 2 מחסניות של האקדח, מחסניות של 16M עם כדורים, נרתיק עם 60 כדורים 9 מ"מ, רצועה ונרתיק של נשק, 5 מחסניות נוספות של אקדח מסוג "גלוק", 2 מחסניות של נשק מסוג "יריחו", קופסא עם 550 כדורים 9 מ"מ ו-6 רימוני הלם (להלן ביחד: "הנשק"). הנשק הוחבא במקומות שונים בקרוואן, לרבות בתוך ארונית, קומקום, ומיכל של מים מינרליים. נתון נוסף רלבנטי הוא שהתברר שהאקדח המדובר, נגנב בשנת 2008, מבית מגורים בחיפה.

3. מיד לאחר החיפוש, נעצר סובחי והוגש כנגדו כתב אישום בנוגע לאחזקת הנשק. בכתב האישום לגביו אף צויין כי נמצאו בקרוואן 310,000 ₪ השייכים לו. הלה הכחיש כל קשר לנשק – ועניינו מתברר בתיק אחר (לרבות בקשה למעצרו עד תום ההליכים שטרם ניתנה בה החלטה סופית).

4. בשלב השני, נעצר אף המשיב בערר הנוכחי, שהוא האחיין של סובחי, אשר הגיע לתחנת המשטרה וטען כי הוא מי שהחזיק בנשק. לטענתו, הוא מצא את כל הנשק והחביא אותו בקראוון של סובחי, כאשר לשיטתו, הוא שוהה לעיתים תכופות בקראוון ועובד יחד עם סובחי כשומר באתר הבניה בו עסקינן. בהתאם להודאתו בדבר החזקת הנשק – הוגש אף כנגדו כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירת החזקת נשק, ביחד עם סובחי, כמתואר מעלה.

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

6. כב' השופטת קמא, בהחלטה הראשונית, קבעה כי קיימות ראיות לכאורה – על רקע הודאתו של המשיב בהחזקת כל הנשק ועל רקע הסכמת הצדדים לגבי רכיב זה. הוא הדין לגבי קיומה של עילת מעצר, לרבות סטטוטורית, אליה התייחסה כב' השופטת – ואף כאן היתה הסכמה בין הצדדים.

7. באשר לחלופת מעצר, נבחנה בשלב הראשון חלופה בפיקוח אמו של המשיב כמפקחת עיקרית, במיקום מסוים, בסיועו של מפקח נוסף. שניהם נחקרו בבהמ"ש והוחלט כי האם אינה יכולה לשמש כמשמורנית וכי יש צורך בהכנת תסקיר של שירות המבחן לצורך המשך הבירור. לאחר הגשת התסקיר ולאחר שנבחנו ונחקרו שני מפקחים נוספים, ניתנה ההחלטה המשלימה, נשוא הערר - ובה קבעה כב' השופטת כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית מלא, לרבות איזוק אלקטרוני, בפיקוח שלושה מפקחים ותוך הפקדת ערבויות כספיות.

8. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טענה המדינה כי אין להסתפק בחלופת מעצר זו בנסיבות דכאן. עמדתה היא כי הפסיקה קבעה ששחרור לחלופת מעצר בעבירות שעניינן נשק אפשרי בנסיבות חריגות בלבד, וכי במקרה זה אין בנמצא נסיבות חריגות שכאלה. בנוסף, מפנה המדינה לכך שהתסקיר אינו בא בהמלצה בדבר השחרור לחלופה כפי שגובשה, ולכן עסקינן במשוכה נוספת שהיה על המשיב לעבור, שכן בית המשפט בדרך כלל נדרש לטעמים מיוחדים על מנת לסטות מהמלצה "שלילית" של שירות המבחן. עוד הושם הדגש על כמות הנשק שנמצאה ועל הסבריו הבלתי הגיוניים של המשיב לגבי כך שמצא את כל הנשק בו עסקינן.