עמ"ת 56972-11-16 מדינת ישראל נ' אסעיפאן (עציר)

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה בתיק מ"ת 41720-11-16 מיום 23.11.16, בגדרה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, בדמות ערבות עצמית וערבות צד ג' של אזרחי ישראל בסכום של 15,000 ₪ והפקדה במזומן של 8,000 ₪.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") וכן החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.11.16, בשעה 22:13 או בסמוך לכך, שהה המשיב- תושב האזור, בכפר קאסם, מבלי שהיה לו היתר או אישור לכך. בנוסף, המשיב החזיק בסכין בכיס מכנסיו וזאת מחוץ לתחום מגוריו ומבלי שהצליח להראות כי החזיקה למטרה כשרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט קמא דן בבקשה והורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים כנזכר, נוכח התרשמותו מהעדר מסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שהמסוכנות המיוחסת למשיב לא הוכחה, לא בפועל ולא בהתאם לגילו הצעיר של המשיב ולעובדת היותו נעדר עבר פלילי.

טענות הצדדים

העוררת סבורה כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. העוררת סבורה כי תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המשיב, אינם מבטיחים את איון עילות המעצר המתמקדות במסוכנותו לבטחון הציבור ובחשש להימלטותו מאימת הדין. הודגשו דברי ההסבר לחוק הכניסה לישראל, לפיהם, קיימת תופעה מוגברת של כניסה ושהייה של זרים לישראל, שלא כדין. לתופעה זו השלכות שליליות רבות כגון השלכות חברתיות, כלכליות ובטחוניות. העוררת סבורה כי לנוכח המצב הבטחוני השורר כיום, קיים מימד נוסף של מסוכנות לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין.

העוררת הוסיפה וטענה, כי המסוכנות המיוחסת למשיב, נלמדת גם מנסיבות מעצרו. העוררת הפנתה לדו"ח הפעולה, ממנו עולה, לטענתה, כי המשיב נמצא כשהוא לבוש שחורים, המשטרה ניסתה לעצרו אך הוא נאבק בניסיון להתנגד או לחמוק ממעצרו. במהלך המאבק, הבחין השוטר כי מגופו של המשיב מבצבץ חפץ שלאחר מכן התברר כסכין. העוררת הדגישה כי אין המדובר בסכין תמימה המשמשת לפעולות יומיומיות, כי אם בסכין "קומנדו" כהגדרתה, בעלת להב קופץ. עוד הדגישה העוררת, כי הסבריו של העורר להימצאות הסכין בכליו, אינה מתיישבת עם נסיבות מעצרו ואין בה כדי להניח את הדעת.

העוררת הפנתה לדין החל וטענה כי יש להתייחס לעניינו של המשיב כמקרה בו הכניסה לישראל שלא כדין לא נעשתה לצרכי פרנסה גרידא וכי לעבירת הכניסה נלוותה עבירה אחרת העלולה לסכן את בטחון הציבור בישראל.

המשיב, מנגד, טען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתו, יש לייחס לנסיבות המעשה את המשקל הנכון, משמע מדובר בשוהה בלתי חוקי שנכנס לישראל לצרכי פרנסתו ולשם כך הגיע לכפר קאסם. המשיב לא מצא מקום ללון, נאלץ להסתובב ברחובות ואז מצא סכין שאותה שם בכיסו, למקרה שיצטרך להשתמש בה אם ירצה לאכול או לחתוך משהו. הסנגור הוסיף והדגיש, כי לא כל אדם ממוצא ערבי שמחזיק סכין הוא "פצצה מתקתקת" ואין לייחס למשיב מסוכנות שכזו. הסנגור הוסיף וטען, כי המשיב הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי, אשר ניסה לברוח מהמשטרה משום שפחד. הודגש כי המשיב יכל לזרוק את הסכין אם היה מעוניין להסתירה, אלא שלא עשה כן משום שלא התכוון לפגוע בבטחון אזרחי המדינה מלכתחילה. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי הערבויות והתנאים כפי שהושתו על ידי בית המשפט קמא מהווים מענה מפחית מסוכנות ברמה הנדרשת ואף יהיה ניתן להוסיף ולעבות אותם במידת הצורך.