כהן ואח' נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

לפני ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט קורנהאוזר), שהטיל תנאים מגבילים על העוררים (הרחקה מרחק של כ-500 מטרים מעדי התביעה באישומים הראשון והשני, וכן מבני משפחותיהם; איסור יצירת קשר, ישיר או עקיף, עם אחד מעדי התביעה באישומים הראשון והשני, וכן עם בני משפחותיהם; וחתימה על ערבות עצמית בסך 4,000 ₪ של כל אחד מהעוררים, כדי להבטיח תנאים אלה).

1. המבקר באולמות המעצרים יחשוב שמדובר בתנאים של מה בכך. במבט ראשון הם מחווירים אל מול אלה הנשלחים למעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח; מול אלה שמוטל עליהם פיקוח אלקטרוני; מול אלה המבקשים "חלונות התאווררות" ממעצרי הבית בו הם שוהים; ואשר נדרשים להיתר לפעולות פשוטות ויום יומיות וזאת במשך תקופות בנות חודשים ואף שנים.

אלא שהמבט הראשון מטעה. ערר זה מעורר את המתח – במלוא עוזו – שבין חופש הביטוי לבין גבולותיו; הוא מעורר את השאלה – במלוא כובד משקלה – של לגיטימיות הנקיטה בצעדים פליליים נגד מי שנטען כלפיהם כי חצו את הקווים האדומים הסבים סביב מחאה חברתית.

לא בכדי ציין מר ברק כהן (להלן: העורר), שטען בשמו ובשם שלושת העוררים האחרים בבית המשפט קמא, כי "נדמה לי שזה היה הטיעון הארוך ביותר שהשמעתי" (פרוטוקול מיום 22.3.17, בעמ' 4 ש.13). וגם בפניי הטיעון שטען - בשמו ובשם העוררים האחרים - לא היה מהקצרים. הוא נמשך על פני שתי ישיבות (ביום 22.3.17 וביום 29.3.17). בנוסף, הוגשה לעיוני, השלמת טיעון כתובה, וכן קלסר עב כרס ובו חומרי חקירה, מקבצי וידאו ומוצגים נוספים.

2. כבר בפתח הדברים מוצא אני חובה לציין לשבח את הטיעון של העורר ושל ב"כ המשיבה, עו"ד דולב, שהיה מקיף, סדור ומעמיק.

ומכאן לערר עצמו, ותחילה לכתב האישום המשמש לו בסיס.

כתב האישום שהוגש נגד העוררים (ונגד נאשמים אחרים)

3. נגד ארבעת העוררים ונגד שלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום.

כתב האישום מציין כי העורר החזיק בחשבון בנק בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בנק לאומי). לאור יתרת חובה, שהייתה קיימת בחשבונו, החל הבנק בהליך נגדו. ניתן פסק דין לחובתו, והבנק החל בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש החוב. נציגי ההוצאה לפועל הגיעו לדירתו, אך לא נכנסו אליה משעה שהייתה סגורה. במקביל, פנתה בת זוגתו של העורר לבית המשפט כדי לקבל סעד הצהרתי ולפיו מיטלטלין שונים בדירה שייכים לה, והכול כדי למנוע עיקולם. לפי כתב האישום, בנק לאומי הסכים לבקשתה, ובית המשפט הצהיר כמבוקש.

"בנסיבות האמורות [...] החליט [העורר] לפעול נגד מנכ"ל בנק לאומי – גב' רקפת עמינוח ובני משפחתה, ובהמשך אף נגד מנכ"ל בנק הפועלים בע"מ [להלן: בנק הפועלים] דאז – מר ציון קינן...כשהוא מאגד סביבו אחרים באמתלה כי מדובר בפעילות ציבורית אזרחית נגד ראשי מערכת הבנקאות בישראל" (פסקה 7 לחלק הכללי)[ההדגשה הוספה].

הנה כי כן, כתב האישום רואה במאבק כאמתלה, חרף הגדרתו על-ידי העוררים כמאבק ציבורי. לשם מימושה העורר והעורר מס' 2 הפעילו דף אינטרנט בפייסבוק וכן אתר שענה לשם "באים לבנקאים" על מנת "שאלו ישמשו כפלטפורמה ליצירת קשר עם פעילים אפשריים לצורך הוצאת המאבק אל הפועל" (פסקה 8 לחלק הכללי). האופן בו מומש מאבק זה הוליד כתב אישום מסועף הכולל חמישה אישומים.

4. האישום הראשון מייחס לחמישה נאשמים, ובהם ארבעת העוררים, קשר פלילי להטריד ולפגוע בפרטיות ראשי המערכת הבנקאית בישראל. על רקע זה:

א) העורר הגיע, לעיתים עם מקצת הנאשמים האחרים, בשני מועדים שונים, סמוך לביתה של גב' רוסק-עמינח (להלן: המנכ"לית) "מתוך כוונה להלך אימים, להטריד ולפגוע בפרטיותה של רקפת" (פסקה 3 לאישום הראשון). העורר ונאשם אחר (שאינו עורר בהליך כאן) הגיעו סמוך לביתה כשהם מצוידים במגאפון ו"הקימו שאון, בלי סיבה סבירה ובאופן שהפריע לתושבים במקום". פעולות אלה פורסמו על ידי העורר והעורר מס' 2 באינטרנט "כשהכל נעשה במטרה להלך אימים, להטריד ולפגוע בפרטיותם של רקפת ובני משפחתה" (פסקה 3(א) לאישום הראשון).

ב) במועדים שונים, העורר יצר קשרים טלפוניים עם המנכ"לית ומקורביה "באופן שהיה בו כדי להלך אימים, לפגוע בפרטיותם, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז אותם שלא כדין" (פסקה 4 לאישום הראשון). העורר תיעד עצמו בווידאו כשהוא מבצע את השיחות האמורות עם המנכ"לית; הוא שוחח עם נציגת משרדו של בעלה של המנכ"לית; עם משרד עורכי הדין בו עבדה אחותה של המנכ"לית, ועם גורם קרוב נוסף. העורר תיעד שיחות אלה בווידאו, והעלה אותן לאינטרנט.

ג) העורר, נאשם נוסף והעורר מס' 4, הגיעו סמוך לביתה של המנכ"לית "באופן שהיה בו כדי להלך אימים, להטריד ולפגוע בפרטיותה של רקפת ובני משפחתה" (פסקה 6 לאישום הראשון). סמוך לכך הם פיזרו עשרות כרזות ברחובות הסמוכים, על גבי שמשות כלי רכב ובחצר בית הספר של בתה, עם תמונתה של המנכ"לית וכן הכיתוב "ד' לא אשמה שאמא פושעת" (ד' היא בתה של המנכ"לית). העורר הוא שהיה אחראי על הכנת הכרזות מבעוד מועד, "בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל או לבזות" (פסקה 7 לאישום הראשון).

ד) בסמוך לשנת 2015, על רקע בקשת המנכ"לית כי העורר יימנע מלערב את בנותיה הקטינות במאבק שניהל נגדה, "גמלה החלטה בליבו של [העורר] להביא בדרך של איומים את רקפת והמערכת הבנקאית להמנע מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד ילדיהם של חייבים שונים" (פסקה 8 לאישום הראשון). על רקע זה פרסמו העורר והעורר מס' 2 ברשת האינטרנט סרטון וידאו הממוען למנכ"לית ובו נראה ונשמע העורר שהוא מאיים שאם המערכת הבנקאית לא תחדל, תוך 30 ימים, מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד ילדיהם של חייבים שונים, יערב העורר את בנותיה הקטינות של המנכ"לית במאבק שהוא מנהל נגדה. "על מנת לזרוע פחד ואימה ברקפת סיפר [העורר] בסרטון על אירוע שהתרחש, לדבריו, בילדותו, כשעשה שימוש במידע אודות נקודת חולשה של תלמיד אחר, באופן שהדבר הביא לכך שנפשו של התלמיד האחר צולקה" (פסקה 8 לאישום הראשון). על פי כתב האישום פעילות זו עולה כדי סחיטה באיומים.

לאחר מכן, העורר התייצב עם אחר ליד בית הספר בו למדה בתה של המנכ"לית, כשהתקיימו שם לימודים, והחל לקרוא באמצעות מגאפון קריאות בגנותה של המנכ"לית "כשהוא מקים במקום שאון, מתוך כוונה להלך אימים, להטריד ולפגוע בפרטיותן של רקפת ו-ד'" (פסקה 8 לאישום הראשון). בהמשך פורסם צילום האירוע באינטרנט.

ה) העורר, נאשם אחר והעורר מס' 3 הגיעו למקום בו בנתה המנכ"לית בית מגורים חדש, ותיעדו עצמם במקום כשהם מבהירים שימשיכו בפעילות נגדה גם בביתה החדש, והעלו את הצילום לאינטרנט "והכל במטרה להלך אימים, להטריד ולפגוע בפרטיותם של רקפת ובני משפחתה" (פסקה 9 לאישום הראשון). הם גם פרסמו צילום של האתר כפי שנראה מרחפן שהעלו לאוויר.