עמ"ת 50465-07-14 ב.(עציר) נ' פרקליטות מחוז דרום – פלילי

הסנגור:

העורר נעצר עד תום ההליכים בגין כתב אישום שהוגש על עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. ההחלטה בדבר המעצר מבוססת למעשה על שלוש רגליים.

האחת היא תפיסת הסם בביתו של העורר. יש חור שבמקורו כנראה היה איזשהו חור ניקוז, או חור שנועד להכנסת ברזל. חור בקיר חיצוני של הבניין. מדובר בבניין ישן של חברת "עמיגור". החור הוא חור צר וארוך. אפשר לדחוק לתוכו כשתי אצבעות של יד אדם. שם נתפס הסם. שתי חבילות ארוזות, באחת שלוש גולות של סם ובשניה שתי גולות, ארוזות בניילון נצמד הדוק. במהלך החיפוש, למרות שהשוטרים ניגשו ישר למקום, השוטר נזקק לכעשר דקות כדי להוציא את החבילות מאותו חור, כך שלא מדובר בחבילות שבאמצעות פעולה טכנית פשוטה של מספר שניות אפשר לגשת אליהן ולהתעסק אתן. הסם גם היה ארוז כשאיננו מחולק למנות. לכן, התזה של המשיבה מנסה להחזיק את המקל בשני קצותיו. מצד אחד היא טוענת שמתבצעת כביכול עבירה של סחר בסמים, אך ברור שאין ראיות לעבירה של סחר, ולכן היא לא מגישה כתב אישום בעבירה של סחר.

אילו אכן היה מדובר באדם שניגש באופן תדיר לחבילות הללו ומוציא אותן, ראשית – היו רואים אותו גם מחזיר אותן. אין אף תמונה בה רואים את העורר ניגש פעמיים. צריכה להיות פעולה אחת של הוצאה, ובסמוך לאחר מכן, בטווח זמנים סביר, צריכה להיות פעולת החזרה. אין פעולת החזרה. בנוסף, היו מוצאים שרידים של העורר על החבילות הללו – טביעת אצבע, D.N.A, משהו. אמנם היעדר טביעת אצבע הוא ראיה שלילית, שבדר"כ לא מוכיח דבר, אך דווקא במקרה הזה, בגלל התזה הנ"ל של המשיבה, שמבקשת לבסס את הידיעה על כך שהוא ניגש למקום, הוציא את החבילות וכו' – זה לא יכול לדור בכפיפה אחת עם היעדר מוחלט של ממצאים מז"פיים בעניין הזה. לא ראו אותו מגיע לשם עם כפפות, לא מצאו כפפות אצלו בבית, ושיטת האריזה – ניילון נצמד הדוק – בוודאי היתה מצריכה פתיחה של האריזות, מגע, ולאחר מכן, כשמחזירים – וכאמור, אין פעולת החזרה – להשאיר משהו. לכן, היעדר טביעת האצבע או היעדר ה-D.N.A, יכולים להצביע על כך שחבילה זו הוטמנה שם זמן רב קודם לכן.

מי יכול היה להטמין חבילה זו? לצערו של העורר, שלושת בניו הבוגרים עוסקים בסמים. שנים יושבים מאחורי סורג ובריח, נכון להיום. אחד מהם, אלירן, מגיע בתקופה זו לדירה מידי יום ביומו, כפי שמעיד הוא עצמו. הבן דרור הוסגר למשטרה בסמוך לפני כן, ושהה בדירה כארבעה או חמישה ימים. בעניין הזה העורר הוא זה שסייע למשטרה ע"מ להסגיר את בנו. פנתה אליו המשטרה וביקשה ממנו שיסייע. הוא דיבר עם הבן, הזמין אותו אליו, והבן בא אליו, בל"ג בעומר, ושהה אצלו יומיים לפני ויומיים אחרי, והסגיר עצמו למשטרה. הבן חי נעצר לפני שלושה חודשים קודם לכן.

העורר נחקר במשטרה, הכחיש מיד את הטענה כאילו הסם הזה שייך לו, וגם כשנשאל מה יאמר אם תימצא טביעת אצבע שלו או D.N.A על החבילות הוא השיב בביטחון שאין סיכוי, כי הוא ידע שלא נגע בחבילות הללו. לעומת זאת, שלושת הבנים נחקרו אף הם, וכאשר נשאלו האם הסם שייך להם בחר כל אחד מהם לשמור על זכות השתיקה, ולהפסיק לשתף פעולה, גם כאשר החוקר הזהיר אותם, כל אחד מהם, כי שמירה על זכות השתיקה עלולה לחזק את הראיות נגדם. כך שמצד אחד, יש לנו אדם שאומר – זה לא שלי, וייתכן אפילו שזה שייך לאחד מבניי; ומצד שני – אותם בני לא מכחישים, ושומרים על זכות השתיקה.

המעצר הזה מתבסס על ראיות שהעורר הוא זה שהפיק, והוא זה שמסר אותן למשטרה, והוא זה שהצביע עליהן. מדובר במצלמות אבטחה שמותקנות בביתו של העורר. הוא זה שאמר למשטרה – יש מצלמה גם על המקום הזה, תסתכלו בסרטון ותראו שאינני קשור כלל לעניין. חזקה על העורר שהוא לא זה שיקליט את עצמו מבצע עבירות, ואח"כ גם יפנה את המשטרה לאותה ראיה שכביכול מתעתדת אותו. אפשר לייחס לעורר הרבה דברים, אינני חושב שטפשות היא אחד מהם. יתירה מכך, המשטרה הגיעה לביתו של העורר, דפקה על הדלת, והוא מיד פתח אותה. הדבר הכי קל היה למחוק את הסרטון הזה, והדבר נעשה בלחיצת כפתור. העורר אפילו לא טרח לעשות דבר כזה, כיוון שלא היתה לו שום ידיעה על כך שאצלו בבית, בחלק פנימי, חיצוני או כלשהו, יש חבילת סמים. אילו היה העורר קשור לסמים הללו – בוודאי שלא היה מייצר את הראיות הללו, ואילו היה מייצרן – היא טורח לא לשמר אותן, כשהדבר יכול להיעשות על נקלה, ללא כל מאמץ מיוחד.

אתייחס למפגשים המתועדים במצלמות האבטחה, ואטען כי גם בהם אין דבר, ולא רק זאת, יש בידי המשטרה ראיות שסותרות למעשה את התזה שלה. אני מתייחס בעיקר למר רוברט חחיאשווילי, שנדמה לי שבעיקר על המפגש אתו מנסים לבסס את ידיעת העורר לגבי הסמים. רוברט נחקר במשטרה ומסר גרסא, כאשר בתחילת החקירה שלו נשאל שאלות כלליות. לא אמרו לו שהחקירה שלו קשורה בעורר, אלא אמרו לו באופן כללי כי הוא חשוד בסחר בסם. אותו רוברט הודה בכך שהוא משתמש בסם, הודה כי הוא קונה סמים פעם או פעמיים בשבוע, טען כי איננו קונה מנה בודדת, אלא עפ"י רוב קונה כמות גדולה יותר שכן כך הדבר זול יותר, וכן אמר כי כאשר הוא קונה את הסם הוא פשוט הולך למקום שממנו הוא קונה, בלי להתקשר לפני כן, מגיע, דופק בדלת, משלם כסף ומקבל. כשהוא נשאל מה הוא עושה עם הסם ברגע הקנייה הוא משיב – שם אותו או בכיס, או בקטן, או בגומי. הוא נשאל האם הוא מכניס לפיו, ומשיב שלא. רק לאחר מכן מתחילים לשאול אותו שאלות ביחס לעורר, ואז הוא אומר שמעולם לא קנה סם מן העורר. לגבי הגרסא של רוברט באשר לדרך קנייתו את הסם – זו גרסא אותנטית. לא סביר שהוא תכנן אותה כדי לסייע לעורר או להימנע מהפללתו, כי הוא בכלל לא יודע שחוקרים אותו ביחס לעורר. לכן הגרסא באשר לאופן הקנייה, ומה שהוא עושה עם הסם ברגע הקנייה – היא גרסא אותנטית שיש לתת לה משקל רב.

ביחס לכך עולים מספר קשיים באשר להוכחת תזת המשיבה בנוגע למפגשים של העורר ורוברט. רוברט אומר – אני חבר של הבן, ובאתי לראות מה קורה אתו. אותו דרור כאמור הסגיר את עצמו זמן לא רב לפני כן למשטרה, והוא רצה לדעת מה מתפתח בעניינו. אילו רוברט לא נוהג להתקשר למקום שאליו הוא מגיע ע"מ לקנות סם, כיצד ידע העורר שרוברט אמור כלל להגיע, ולהכין כביכול את הסם עבורו קודם לכן? הטענה היתה כי לפני שרוברט הגיע, מספר דקות קודם לכן, הלך למקום המחבוא. אם רוברט לא מתקשר, ואין שיחת טלפון בראיות, הוא לא יכול היה לדעת שהוא מגיע, ולא יכול היה ללכת ולהכין, כביכול.

בנוסף, המשיבה טענה כי באותו מפגש נראה רוברט כאילו הוא שם דבר מה בפיו. צפיתי בסרטוני האבטחה, והעברתי פריים פריים. בשום שלב, למרות שרוברט נראה מרים את ידו למצלמה, ונראה מצולם גם זמן מה לפני שנקש בדלת, לא רואים שום דבר שרוברט מחזיק ביד, לבד מן הטלפון הנייד שלו. לא רואים אצלו כסף, וגם כשהוא עושה את אותה תנועה כלפי הפה – שיכולים להיות לה גם הסברים אחרים – לא רואים שום דבר בתוך היד שלו, ולא רואים שעובר דבר מה. אני חושב שהמשיבה הבינה, בהקשר זה, שבאמת אין לה ראיות. תנועת היד הזו לא יכולה לשמש כעילה להגשת כתב אישום על עבירה של סחר, והמשיבה לא באמת יודעת להגיד האם בוצעה שם עבירה כזו. גם המצלמות והתיעוד לא מבססים זאת. אך המשיבה כן מנסה לעשות בכך שימוש כדי לטעון, שהדבר מחזק את עבירת ההחזקה.

כב' בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי ראה את העורר ניגש שלוש פעמים למסתור הכביסה ללא כביסה, וכי לא מדובר בפעולה שגרתית, ומזה מבססת את הידיעה שלו. אין כל ידיעה שרואה את העורר נוגע בחור עצמו או מוציא ממנו דבר מה. העורר טען שהוא מגיע לשם כאשר קוראים לו, או ע"מ לראות מה קורה בחוץ. המבקשת טוענת – זה לא אפשרי, ראינו אותו בסרטוני האבטחה, ואם זה מסתור הכביסה הוא גוחן מעליו, ובהחלט רואים מה קורה בחוץ. אני מגיש תמונות של המקום שצולמו, של החור ושל המסתור. אפשר להתרשם כמה החור צר, והאם אפשר להכניס דבר בזריזות. לכן קבע ביהמ"ש קמא כי מדובר בפעולה לא שגרתית, ומזה הסיק את הידיעה.

אני סבור שאין די בכך. אנו מדברים על שלילת חירות של אדם. להסיק מפעולה, שהעורר נותן לה הסבר, שאיננה פעולה שגרתית – אני לא בטוח שביהמ"ש קמא הבין בדיוק מסרטוני האבטחה כיצד נראה מסתור הכביסה הזה, וכמה באמת אפשר לראות מתוכו. ניסו להסתמך על כך שאשת העורר, כשנשאלה מאיפה היא נוהגת לצפות לרחוב והיא השיבה שמחלון החדר שליד, ולומר שלא ניתן לצפות ממסתור הכביסה. היתה גם טענה כי באחת הקומות התחתונות יש גגון שמפריע לצפייה. אם אדוני יצפה בתמונות הוא יראה שבהחלט אפשר לצפות ממסתור הכביסה. כל שצריך זה להוציא את הגוף ולרכון, וזאת כיוון שהבניין נמצא בזווית של תשעים מעלות לרחוב, ולכן אם אתה מגיע לצד של המסתור ורוכן קלות אתה רואה את כל הרחוב פרוש לפניך.

רגל נוספת שעליה התבסס ביהמ"ש קמא היתה העבר הפלילי של העורר. אבל העבר הפלילי של העורר לא יוצא בידול לעומת שלושת ילדיו. גם לשלושת הילדים יש הרשעות בעבירות של סחר בסמים – כפי שאמרתי, שניים מהם מצויים כרגע מאחורי סורג ובריח – ולכן אני יכול להבין כי העבר עשוי לשמש חיזוק כלשהו, כאשר מדובר בעבריין אחד שהוא העבריין היחיד בבית, אך כאשר קיימת אפשרות נוספת – אפשרויות נוספות, במקרה הזה – עברו של העורר אינו רלבנטי כל-כך.

לשאלת ביהמ"ש האם ייתכן שהוא מחזיק בשיתוף עם מי מהבנים, התשובה היא שלא, בשני אופנים. ראשית, כל אחד מהילדים הורשע בפרשיות אחרות. לא מדובר בעבריינים שביצעו עבירות בצוותא. באף אחת מן הפרשות שבהן הורשעו – לא יוחס להם ביצוע בצוותא, וכל אחד הורשע לעצמו, בעבירות הספציפיות שביצע. שנית, העורר, להבדיל מילדיו, עבר הליך שיקום ארוך, במסגרתו אפילו העביר הרצאות בכלא, במאי האחרון, על אי-שימוש בסם, ואף עתיד היה להתחיל לשמש כספונסר לשני משתמשים במסגרת הליך הגמילה שלהם. הוא עבר תהליך ארוך מאוד, בן מספר רב של חודשים, גם ע"מ להתנקות באופן אישי, וע"מ לעזוב את העולם העברייני, והטמיע בעצמו דפוסים ע"מ לסייע לאחרים. כך שדווקא כאשר הוא נמצא במסלול כזה, ואף מיישם בפועל, דווקא הוא יהיה זה שימשוך את השטיח מתחת לרגלי עצמו, ויסבך עצמו בעבירה כזו?

אני חושב שלאור כל האמור ישנם ספקות של ממש שעומדים לזכותו של העורר. אני מודע לכך שהמבחן איננו מבחן הספק הסביר, אלא מבחן הראיות לכאורה והסיכוי הסביר להרשעה, אך אני סבור שלאור הספקות הרבים שקיימים במקרה הזה, בוודאי שאפשרות של חלופה, כמו "מעצר בית" או אפילו אזיק אלקטרוני, ראויה להיבחן.

מדובר באדם מבוגר, אב לשני קטינים. הם חיים באשקלון בדירת דיור ציבורי. גם המצב היום הוא כזה שהנוכחות שלו בבית היא נוכחות נדרשת מאוד.

אפשרות נוספת היא כי יהיה ב"מעצר בית" בקריות, במרחק רב מהעיר אשקלון. יש אדם שמוכן לערוב לכך שהוא ישהה בביתו במשך כל תקופה זו, ואבקש לשקול זאת.