עמ"ת 45777-03-17 סוב לבן נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד שאול גבאי ריכטר) מ-20.3.17, בגדרה קבע כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה אשר יש בהן כדי לבסס את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש נגדו, כי קמה עילת מעצר וכי יש מקום לבדוק חלופת מעצר באמצעות שירות המבחן. לטענת העורר אין תשתית ראייתית לביסוס המיוחס לו ומשכך אין הצדקה להותירו במעצר ולו על מנת שתיבחן האפשרות לשחררו בחלופה.

1.נגד העורר ועוד שלושה אחרים הוגש כתב אישום, שיסודו במעשים שנעשו על ידם ב-24.2.2017 ובסמוך לכך. העורר (נאשם 4 על פי כתב האישום) הוא אזרח ישראלי ואילו השלושה האחרים (נאשמים 3-1) הם פלשתינים תושבי הרשות, שלא היה ברשותם אישור כניסה לישראל. כרקע, מקדים כתב האישום, כי רכב מסוג ניסן קשקאי (להלן" "הניסן"), נגנב מבעליו עוד בספטמבר 2016. זהות הגנב אינה ידועה למאשימה. לוחיות הרישוי של הניסן הוחלפו ותחת לוחית הרישוי המקורית הורכבה לוחית רישוי שמספרה 40-486-63.

2. במועד שאינו ידוע למאשימה קשרו הנאשמים קשר, ביחד עם אדם ושמו מוחמד חדור (להלן" "חדור"), אף הוא תושב הרשות שאין לו היתר כניסה לישראל, להתפרץ לדירות מגורים בעיר שוהם ולגנוב מהן. לשם מימוש הקשר קיבלו הנאשמים לידיהם, במועד שאינו ידוע, את הניסן הגנוב. במועד שאינו ידוע נכנסו לישראל נאשמים 3-1 וחדור. הנאשמים וחדור הצטיידו בכלי פריצה וב-24.2.2017 בשעות ערב הגיעו לעיר שוהם, בשני כלי רכב: ברכב הניסן הגנוב וברכב מסוג פורד קונטקט (להלן" "הפורד") אשר לטענת המאשימה מצוי בבעלותו של העורר. הנאשמים וחדור התפרצו לדירת מגורים בעיר בכוונה לבצע בה גניבה. לשם כניסה לדירה הם טיפסו למרפסת הדירה ופתחו את ויטרינת הסלון, ערכו חיפוש בארונות ובמגירות הבית והוציאו את כל תחולתם. הם נטלו ציפה של כרית ומילאו אותה בתכשיטים שהתכוונו לגנוב. כמו כן נטלו עמם חמישה מחשבים ניידים וטאבלט, שעונים, בגדים, נעליים וחפצים מחפצים שונים. לאחר מכן התפרצו לבית מגורים סמוך וגם הפעם נטלו לידיהם כסף שמצאו במקום, שני מחשבים ניידים, מחסנית של אקדח, מצלמה, תכשיטים ועוד חפצים. חלק מן הרכוש שגנבו העמיסו הנאשמים וחדור על רכב הניסן, חלק בתא המטען ובחלק במושב האחורי. חדור נהג בניסן ועמו נסעו ברכב נאשמים 3-1. העורר נסע מן המקום ברכב הפורד.

3. בשלב מסוים הבינו הנאשמים כי הם במעקב משטרתי. נאשם 1 החל לנהוג בצורה פוחזת, כך שנסע לאחור במהירות, ופגע ברכב המשטרתי שהיה מאחוריו. לאחר מכן יצא נאשם 1 מן הרכב, החל במנוסה ולא שעה לקריאת הבלש דביר עמר לעצור. בהמשך אף ניסה נאשם 1 לתקוף את דביר, עד שהאחרון הצליח להשתלט עליו ולעצרו. כשנעצר, נתפסו של גופו של נאשם 1 פריטי רכוש שנגנב משתי הדירות שנפרצו.

נאשם 2 יצא אף הוא מן הרכב והפריע לשוטר משה נגוריאן, תקף אותו ודחפו לשיחים הסמוכים. כך גם תקף שוטר נוסף ושמו ירדן דהן, בכך שבעט ברגלו בחוזקה. נאשם 3 נמלט מן הרכב, תוך שהבלש ניסים קטנוב דולק אחריו. בהמשך המרדף תקף נאשם 3 את ניסים ובעט במצחו. בסופו של דבר הצליח ניסים להדביק את נאשם 3 ולעצרו לאחר מאבק עמו. חדור נמלט מן הרכב כשהבלש איתי מלכא דולק אחריו. כשהבלש התקרב אליו הוציא חדור מכיסו גז מדמיע וריסס אותו לעבר פניו.

4. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה כי בית המשפט יורה על מעצרם של הנאשמים, והעורר בכללם, עד תום ההליכים. הבקשה התבססה על התשתית הראייתית ועל המסוכנות הנלמדת ממנה. בין היתר עמדה על העובדה שהמדובר בהתפרצות שנעשתה לאחר תכנון מדוקדק, שכלל הצטיידות בטלפונים מבצעיים ששימשו את הנאשמים ליום ההתפרצויות בלבד, על היקף הרכוש שנגנב ועל כך שהנאשמים לא נרתעו לפרוץ לדירות בשעות בהן ניתן היה להעריך שבני הבית מצויים בהן, על כל המשתמע מכך לעניין היתכנות התפתחותה של אלימות. עוד הופנה בית המשפט לעברם הפלילי של הנאשמים. בהקשר זה צוין כי למשיב חמש הרשעות קודמות בעבירות מרמה, הסעת שב"חים, פריצה לרכב וגניבה מרכב, כשהאחרונה בהן היא מנובמבר 2015. העורר אף ריצה עונשי מאסר בגין עבירות אלה.

5. הנאשמים (למעט נאשם 2) חלקו על קיומן של ראיות לכאורה וב-15.3.2017 התקיים דיון מפורט וממצה בטענותיהם. ב-20.3.2017 הודיע בית המשפט את החלטתו, לפיה קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לנאשמים על פי עובדות כתב האישום. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהתשתית הראייתית מבוססת על דו"חות פעולה, על דו"חות עיקוב, על ממצאים שנתפסו בשטח ועל ניתוח מחקרי תקשורת. לא נמצאו ראיות פורנזיות הקושרות מי מן הנאשמים לזירה אולם בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות הנסיבתיות הן בעוצמה כזו המאפשרת מסקנה בדבר סיכוי סביר להרשעה. בכל הנוגע למשיב קבע, כי "לגביו מקומן של הראיות הנסיבתיות רחב יותר, אם כי קיימת נגדו גם ראיה ישירה שעניינה זיהויו כנהג הפורד ע"י אחד השוטרים".

6. אין חולק, כי העורר לא נתפס בזירת האירוע אלא מספר ימים לאחר מכן. בית המשפט דחה את טענות הסניגור לפיהן לא נמצאה כל ראיה הקושרת בינו לבין המעשים המיוחסים לאחרים. אקדים ואומר כי על טענות אלה חזר הסנגור בטיעונו לפניי, ולא מצאתי בהן ממש.