עמ"ת 45383-10-15 אבו חדיר (עציר) נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון), מיום 18.10.15, בתיק מ"ת 20902-10-15, בגדרה הורה על מעצרו של העורר, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע עובדתי

1.נגד המשיב ואחר הוגש כתב אישום לבית המשפט ועל פיו ביום 5.10.15, בשעה 18:30 בערך, השתתפו השניים בהתקהלות אסורה, יחד עם כ – 70 אנשים נוספים, לשם הפרת סדר, בסמוך למסגד הישן ברח' שוואקי בשכונת שועפט בירושלים (להלן: "ההתפרעות").

2.במהלך ההתפרעות, הציתו המתפרעים צמיגים והציבו פחי אשפה שיחסמו את הרחוב במקום, וכן יידו אבנים ובקבוקי תבעירה לעבר כוחות המשטרה אשר היו במקום לצורך שמירת הסדר הציבורי, באופן שהפר את השלום ושהיה בו לסכן את השוטרים. חלק מהמשתתפים בהתפרעות היו רעולי פנים. במהלך ההתפרעות חבש העורר רעלה לפניו, והחזיק בכיס מכנסיו שלוש אבנים לצורך יידויים לעבר כוחות המשטרה. כמו כן עמד העורר מאחורי פח אשפה גדול, החזיק בידו אבן נוספת והרים את ידו על מנת לידותה לעבר כוחות המשטרה שהיו במקום, אך משהחל השוטר שגב לרדוף אחריו, עזב העורר את האבן והחל לברוח מהמקום.

במהלך ההתפרעות יידה האחר אבן לעבר כוחות המשטרה שנכחו במקום.

השניים הואשמו בניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) ו – 274(2) בצירוף סעיף 25 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן בהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק זה.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והאחר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, וכי העבירות המיוחסות להם מקימות חשש סביר ששחרורם יסכן את בטחונו של אדם ובטחון הציבור, ועל כן קמה עילת מעצר נגדם לפי סעיף 21(א)(1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

עוד נטען בבקשה, כי סוג העבירות והנסיבות בהן בוצעו, מלמדות שלא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרורם בתנאים. כן צוין בבקשה, כי מסוכנותם של השניים מוגברת בשים לב למתח הקיים לנוכח גל הפיגועים וההתפרעויות הפוקדים לאחרונה את ישראל בכלל, ואת ירושלים בפרט. מעשי השניים והאחרים שנהגו כמותם תורמים לליבוי המתח והשלכותיו במועד רגיש ובנסיבות שיש בהן להגביר את הסכנה לשלום הציבור ובטחונו.

עוד נטען, כי העורר הוא תושב ארה"ב, וכיוון שכך, קיים חשש סביר נוסף ששחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה ומריצוי עונש מאסר, ולפיכך קמה עילת מעצר נוספת נגדו, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

החלטת בית משפט קמא

4.בבית משפט קמא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה, וטען כי העורר אך השתתף בהלוויה שהייתה במקום, וכשהחלה ההתפרעות החל לרוץ יחד עם אחרים ונתפס. עוד נטען, כי לו השתתף בהתפרעות, ניתן היה לזהותו בשל גופיה שלבש, וכי בסרטון המתעד את מעצרו ואשר צולם בידי אחד השוטרים (להלן: "הסרטון"), לא נראה יידוי אבנים בידי העורר או ניסיון לידותן.

עוד נטען, כי השוטרים הם שהכניסו לכיסו של העורר את האבנים, וכי בתמונה שצולמה בתחנת המשטרה נראות האבנים בכיסו ואולם בסרטון לא נראות אבנים בכיסיו. בנוסף נטען, כי השוטר שגב שעצרו טען תחילה שלא ערך חיפוש על המשיב בעת המעצר, אלא מישהו אחר מצוותו, דבר שאינו מתיישב עם העובדה שאבנים נמצאו רק בהגיע העורר לתחנת המשטרה.

5.בית המשפט בחן את הראיות שבידי המשיבה. כך, התייחס לדו"ח שערך השוטר שגב ביום 5.10.15 ובהודעה שמסר ביום 9.10.15. בית המשפט מצא שהודעת השוטר נתמכת בראיות נוספות של הקצין דגני, במזכר מיום 5.10.15 ובהודעה מיום 9.10.15, וכן צפה בסרטון שצולם ממצלמה שהייתה צמודה לראשו של הקצין. בית המשפט גם ציין שהשוטר שגב הוסיף, כי לעורר היה ריח חזק של בנזין. תמיכה נוספת מצא בית המשפט בהודעת השוטר כהן מיום 12.10.15.