עמ"ת 42642-11-15 מדינת ישראל נ' דודה(עציר)

הרקע

1. לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' דהאן), מיום 18.11.15 בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים, ודחה את בקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה ועבירות לפי חוק הגנת הפרטיות. על פי כתב האישום, המשיב, תושב חלחול אשר ברשות הפלסטינית, משמש כפועל חקלאי במושב בישראל. המשיב התגורר, בהיתר כדין, ביחידת דיור במשק בו עבד. המתלוננת שוכרת למגוריה יחידת דיור אחרת במשק. השניים מכירים ביניהם, והמשיב ביצע עבודות תחזוקה בדירת המתלוננת בעבר, על פי הוראת בעל המשק.

3. עיקר הטענה בכתב האישום היא כי המשיב התפרץ לבית המתלוננת, בשעות הבוקר, עת אין איש בבית. המשיב ניגש למגירת הלבנים של המתלוננת, פתח, נגע בתחתונים או החזיקם בידו, סגר המגירה ועזב. כך, שלוש פעמים תוך שעה אחת.

4. אין לעורר עבר פלילי, אולם המדינה ביקשה את מעצרו, על יסוד עילת המסוכנות ועילת החשש להימלטות מאימת הדין. לעניין המסוכנות, טענה המדינה כי למרות שמדובר לכאורה ב"עבירת רכוש", המדובר בסוג העבירות בגינן יש עילת מעצר. זאת, בשים לב כי מדובר בעבירת התפרצות לבית מגורים, אשר לגביה קבעה הפסיקה כי יש עמה מסוכנות שהיא מעבר לעבירות רכוש אחרות. לעניין החשש להימלטות, הצביעה המדינה על כך שמדובר במי שהוא תושב הרשות הפלסטינית, דבר המעורר חשש כי יעלם ולא ניתן יהיה לאתרו.

5. הסנגור התנגד לבקשת המדינה ואף טען להעדר ראיות לכאורה. הסנגור קבל על כך שהעורר לא נחקר כלל בגין עבירת הפגיעה בפרטיות, וכן הצביע על כך שהעורר העלה טענת אליבי לעניין שעת ביצוע העבירה, אליבי שלא נבדק. לעניין עילת המעצר, טען הסנגור כי אין עבירת ההתפרצות מקיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות. לעניין חשש ההימלטות, הציע הסנגור ערבה ישראלית וערב פלסטיני, באופן משולב.

6. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה, לאחר שהמשיב מזוהה לכאורה במצלמות אבטחה כמי שמבצע את העבירות. בית המשפט ציין כי על פני הדברים המשיב לא נכנס על מנת לבצע עבירת גניבה. עם זאת, נקבע כי עבירת הבילוש וההטרדה אותה ביצע, לכאורה, שהיא עבירה מסוג פשע, הייתה המטרה להתפרצותו לבית, ובכך יש היבט מחמיר.

7. בית משפט השלום ציין כי המשיב, לכאורה, התאים את זמני הכניסה לבית, לשעה שאין איש, וביקש שלא תורגש כניסתו למקום. משמע, הסכנה הקיימת בהתפרצות לבית מגורים, היינו שבעל הבית יעמוד על רכושו ותתלקח אלימות, אינה קיימת. לפיכך, קבע בית המשפט כי, בנסיבות חריגות אלה, יש לקבוע שאין עילת מעצר מחמת מסוכנות. עם זאת, נוכח מקום מגוריו של המשיב, בשטחי הרשות הפלסטינית, קיים חשש כי יימלט מאימת הדין. לפיכך, יש לקבוע "מאזן" כלכלי, אשר יבטיח את התייצבותו לדין, בשילוב עם שני ערבים.

8. נוכח האמור, הורה בית המשפט על שחרור המשיב כנגד הפקדה בסך 5000 ₪, ערבות עצמית וערבות של שני הערבים בסך 10,000 ₪ כל אחת, זמינות של הערבים והעורר בטלפונים וכן הוראה כי הזמנה באמצעות עורך הדין תחשב להזמנה כדין. לבקשת המדינה, עיכב בית משפט את השחרור עד לשעה 13:00 ביום המחרת.