עמ"ת 41984-08-14 מדינת ישראל נ' עבידייה

ערר על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט הרבסט) ולפיה נדחתה בקשתה של העוררת לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט לשחרר את המשיב בתנאים.

1. ביום 13.2.14 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות והיזק בזדון לרכוש.

עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ולחילופין לשחרורו בתנאי מעצר בית מלא שלא בבית המשפחה.

בהחלטתה מיום 13.2.14 הורתה כב' השופטת זינגר על שחרורו של המשיב לחלופה של מעצר בית בבית אמו בפיקוחן של אמו ואחותו.

2. ביום 24.8.14 הגיע המשיב למחסום שועפט עת שהיה אמור להימצא במעצר הבית. בחקירתו במשטרה ציין כי מעצר הבית "נגמר" בעת הדיון האחרון בעניינו ביום 11.6.2014 וכי יצא כדי ללכת לעבודה חדשה בתל-אביב.

בעקבות הפרה זו הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור הראשונה.

3. בדיון שהתקיים ביום 27.8.14 ניתנה ההחלטה מושא הערר ולפיה ישהה המשיב במעצר בית מלא בבית אחות אחרת שלו בענתא החדשה כאשר כל העת יפוקח על ידי אותה אחות ואחות נוספת שלו או על ידי אחייניתו. כן חולט במסגרת אותה החלטה סך של 500₪ מתוך הסך של 2000₪ שהופקד במסגרת החלטת השחרור הקודמת, והמשיב חוייב בהפקדה של הסך האמור.

על פי החלטתו של כב' השופט הרבסט, מיום שחרורו ועד ליום בו נתפס המשיב, עברו למעלה מ-6 חודשים במהלכם לא נרשמה כל הפרה מצד המשיב. אף עתה, למעט ההפרה של תנאי השחרור, לא נתפס המשיב כשהוא מבצע עבירה. גם תפיסתו של המשיב במחסום מעידה כי יש רגליים לסברתו כאילו אינו מחוייב יותר למעצר בית מלא. על פי ההחלטה גם אם רמת האמון במשיב ירדה, ניתן לאיין את המסוכנות באמצעים דרסטיים פחות כמעצר בית מלא. עוד נאמר בהחלטה כי לנוכח בעיותיו המנטליות של המשיב כעולה מהדיון בתיק העיקרי, הותרתו כעת במעצר עד תום ההליכים הוא פתרון שאינו מידתי לנסיבות המקרה.

4. לטענת העוררת טעה בית המשפט עת הורה על שחרורו של המשיב בתנאים חרף מסוכנותו וחרף העובדה שהפר את תנאי מעצר הבית. ודאי לא היה מקום, כך לטענת העוררת, להורות על שחרורו של המשיב בנסיבות אלו בלא לקבל תסקיר מעצר קודם לכן. עוד לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בענתא הנמצאת בקירוב גאוגרפי משמעותי לאשתו ולילדיו של המשיב ובמקום שבו אין אפשרות ממשית לפיקוח מצד העוררת.