עמ"ת 41420-09-14 מדינת ישראל נ' א'(עציר)

כללי

1. לפניי ערר של המדינה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' דהאן), שבה דחה את בקשת המאשימה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו והורה על שחרורו למעצר בית בבית הוריו, בפיקוחם לסירוגין של שני ערבים, לצד הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד ג' של כל אחד משני המפקחים.

2. נגד המשיב הוגש ביום 9/9/14 כתב אישום שבו מיוחסים למשיב שני אישומים: האישום הראשון הוא בגין שני אירועים: האחד, בגין כך שביום 1/9/14 בשעה 06:50 או בסמוך לכך, הגיע המשיב לדירה (להלן: "הדירה") שבה מתגוררים בנפרד בת זוגו (להלן: "המתלוננת") ושלושת ילדיהם המשותפים; המשיב תקף את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה באמצעות כוס קפה שהחזיק בידו וכתוצאה מכך התנפצה הכוס על ראשה, ובהמשך תפס את המתלוננת עם ידו השנייה בכתפה ודחף אותה בחוזקה, וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת על הרצפה, וזאת לעיניהם של ילדיהם הקטינים. האירוע השני מושא האישום הראשון הוא בגין כך שבמועד שחל במהלך השנה הנוכחית, הגיע המשיב לדירה, כשהוא תחת השפעת משקה משכר, וצעק על המתלוננת ומיד ניסה לתפוס את המתלוננת, רדף אחריה כשהוא אוחז בידו חפץ, ולאחר מכן תקף את בתם, משנעמדה הבת בין המתלוננת לבין המשיב במטרה להגן על המתלוננת, בכך שסטר לבת על פניה בחוזקה. באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של תקיפת בן זוג ותקיפת קטין על ידי אחראי.

   האישום השני הוא בגין שורה של אירועים שהתרחשו במהלך שבע השנים עובר לתאריך 19/6/14, ובו מואשם המשיב בעבירות של איומים, תקיפת בן זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה גם בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

    

   החלטת בית משפט קמא

4. בהחלטה מושא הערר ציין בית המשפט קמא, בין היתר, כי "נפל ספק מובנה בראיות הקשורות לגבי האישום הראשון וכי ישנן ראיות לגבי פרט האישום השני". בית המשפט הוסיף והטעים לעניין זה, בין השאר, כי האישומים מבוססים על אמרותיה של המתלוננת, אשר "מעלות ספקות ותמיהות גם כאשר קוראים אותן זו מול זו וגם כאשר מביאים בחשבון כי התקיפה המתוארת חמורה ביותר אך המתלוננת לא נפצעה". כמו כן, צוין כי אמרותיה של אחת מילדי המשיב והמתלוננת, הקטינה ס', לפני חוקר ילדים, "מצביעות על ספק ממשי אם אכן ראתה הילדה את התקיפה או שעדותה בדבר התקיפה מקורה בשמועה". מנגד, גרסת המשיב היא כי הוא "אכן בא עם כוס מביתו והכוס נשברה אך הדבר קרה כתוצאה מכך שהמתלוננת לחצה עליו והזיז אותה בדחיפה, הכוס נפלה, קפצה עליו, שרטה בפניו, (שריטה שנראתה על ידי החוקר), הוא הזיז אותה בדחיפה ואז נפלה גם הכוס". עוד ציין בית משפט קמא כי "לא נעלם מעיני כי התלונה המקורית הייתה תלונה לגבי אינוס, תלונה זו הסתברה כמחוסרת ראיות לעניין האינוס וגם היא מבססת את גרסת המשיב ומטילה ספקות בגרסת המתלוננת". על כן, כאמור, נקבע כי "נפל ספק מובנה" בראיות הקשורות לאישום הראשון ואין לגביו ראיות לכאורה.

   עם זאת, לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעניין המעשים מושא האישום השני, אם כי "יש להביא בחשבון כי הם מבוססים על אמרות כבושות".

   בנוסף לכך, נקבע כי אמנם קיימת עילת מעצר של מסוכנות, אך זאת "מן הרף הנמוך, עילה המחייבת הגבלת חירות מסוימת של המשיב והעמדתו במבחן למשך זמן מסוים".

   כן צוין בהחלטה מושא הערר כי עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד באופן אשר ימנע את שחרורו.

   על כן, כאמור, הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב, כמצוין לעיל.

    

   עיקרי טענות הצדדים