עמ"ת 4106-04-15 לייזנר (עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה לאופר-חסון) מיום 23/3/15 במ"ת 33261-03-15, אשר במסגרתה הורתה כב' השופטת קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כללי -

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום ובו נטען, כי ביום 6/3/15, הוא תקף את המתלונן, יליד 1946, וזאת בחדר המדרגות של הבניין בו מתגוררים המתלונן ואחותו של העורר. הטענה הינה כי בין העורר לבין המתלונן הייתה מחלוקת ובעקבותיה תקף העורר את המתלונן יחד עם נתנאל, בעלה של אחותו של העורר (להלן: "נתנאל"). כאמור בכתב האישום, במסגרת התקיפה העורר תפס את המתלונן בגרונו, חנק אותו, הכה בו במכות אגרוף, והכל בעוד נתנאל תופס את ידיו של המתלונן ומצמידו לקיר. למתלונן נגרמו כתוצאה מהתקיפה המטומה ונפיחות בקרקפת, סימנים כחולים בצד שמאל של הפנים, שפשוף מעל הגבה, נפיחות בלחי שמאל ואדמומיות.

2. עקב האמור, מיוחסת לעורר עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, מכוח סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 + סעיף 29(א) לחוק העונשין.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד העורר בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

4. לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה כב' השופטת בהחלטה נשוא הערר, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת הנטען בכתב האישום; כי קיימת עילת מעצר וכי החלופה שהוצעה אינה יכולה לשמש תחליף נאות ומספק - ועל-כן הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טוען העורר טענות רבות באשר לתשתית הראייתית. לשיטתו, לא קיימות ראיות לכאורה, ולחילופין - כי התשתית אינה בעוצמה גבוהה ובמצב דברים זה - יש להסתפק בשחרור בתנאים. עוד טוען העורר, כי אף אם קיימות ראיות, היה מקום להסתפק בחלופת המעצר שהוצעה, דהיינו שחרור בהרחקה או לחילופין מעצר בית חלקי בפיקוח אמו ואחותו.

6. המדינה מנגד, סומכת ידיה על החלטת ביהמ"ש קמא ומבקשת לדחות את הערר.

   דיון והכרעה – 

7. שקלתי את טענות הצדדים ולאור הטיעונים המפורטים לגבי התשתית הראייתית הקיימת (או שלא קיימת), אף עיינתי בתיק החקירה שהושאר לעיוני.