עמ"ת 37780-07-15 אבוחצירא נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא אביטל חן) במ"ת 2150-05-15 מיום 15.6.15.

רקע

נגד העורר הוגש (ביום 7.5.15) כתב אישום הכולל שני אישומים בגין נהיגת רכב בשכרות. על-פי האמור באישום הראשון, ביום 5.5.15, בשעה 17:55 לערך, נהג הנאשם ברכב ברחוב דרך חברון בירושלים. באותן נסיבות נהג העורר כשהוא שיכור, כך שבבדיקת שתן לגילוי סם מסוכן שנערכה בגופו, על פי דרישת שוטר ובהסכמת העורר, התגלה סם מסוג קוקאין. על-פי האישום השני, ביום 14.4.15, בשעה 16:00 לערך, נהג העורר ברכב ברחוב שליו בשכונת גילה בירושלים. באותן נסיבות נהג העורר ברכב כאשר הוא שיכור, בכך שסירב ליתן דגימת שתן לגילוי סם מסוכן בגופו על-פי דרישת שוטר כחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו.

לאחר שנערך דיון בבקשה, קבע בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 7.5.15, כי לעניין האירוע מושא האישום השני (המוקדם בזמן), "...לא ברור לבית המשפט מה היה החשד הסביר שבגינו עוכב המשיב ומדוע חשדה משטרת ישראל כי נהג רכב בשכרות" (עמ' 6, שורות 18-19). בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שחשדה המשטרה כי העורר נוהג בשכרות, הרי שבהתאם להנחיות אגף התנועה של משטרת ישראל היה עליה לערוך לו בדיקת מאפיינים, וכי "בדיקת שתן להבדיל מבדיקת נשיפה מצריכה חשד סביר והדברים ידועים" (שם6, בשורה 27). עוד הוסיף בית המשפט, כי העורר אף לא נפסל מלנהוג בתיק זה בפסילה מינהלית, והמדובר במקרה נדיר בתיקי שכרות, ובפרט בתיקים בהם מסרבים החשודים להיבדק (ראו את טופס השימוע שערך רפ"ק רמי קוטלרסקי מיום 15.04.15, שם נומקה ההחלטה באמינותו של העורר).

אשר לאירוע מושא האישום הראשון (המאוחר בזמן), צוין כי מדו"ח הפעולה שנרשם על-ידי השוטר, עולה כי העורר עוכב לאחר שהשוטר שוחח עימו ועם אדם אחר, כאשר לאחר השיחה הבחין השוטר כי השניים אינם מדברים בצלילות. בעקבות זאת עלה אצלו החשד כי הם תחת השפעת סמים או אלכוהול. במקרה זה לא סירב העורר להיבדק ומסר בדיקת שתן אשר נשלחה לבדיקה טוקסולוגית. בית משפט קמא התייחס לממצאי בדיקה, לפיהם בבדיקה ראשונית של הדגימה שנבדקה עלה חשד כי קיים סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קוקאין. בית המשפט הוסיף וציין כי "לא ידועה לבית המשפט בשלב זה הכמות ואף לא ידוע אם מדובר בחשד לנהיגה תחת השפעה או חשד לנהיגה לפיה החלופה הקלה יותר שהינה המצאות סמים בגופו של המשיב" (עמ' 7, שורות 8-9).

לגבי האירוע הראשון נקבע כי הוא "...פגום ראייתית שכן מן התיק לא עולה חשד סביר לנהיגה תחת השפעה ומשכך לפחות ברמה הלכאורית, הדרישה למתן בדיקת שתן בוצעה שלא כדין" (עמ' 7, שורות 17-19). לעומת זאת, נקבע כי האירוע השני "...מעלה חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סם, או כאשר הסם מצוי בגופו של המשיב, ועניין זה יובהר, אם יובהר, כאשר תתקבל חוו"ד סופית בתיק" (עמ' 7, שורות 20-21).

באשר למסוכנות, נקבע כי בעברו של העורר עבירות פליליות, לרבות בענייני סמים, אלא שהעבירה האחרונה בוצעה בשנת 2007, בגינה הורשע המערער בשנת 2008 וריצה 24 חודשי מאסר בפועל, אותם סיים לרצות לפני כשנתיים. כן נקבע כי עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד ואין בו כדי להקים מסוכנות תעבורתית.

בית משפט קמא ציין כי הוא התלבט האם להורות על שחרור העורר למעצר בית עד לקבלת תסקיר, אולם הוא סבר, כי נוכח חומר הראיות ניתן להסתפק בפסילת המשיב מלנהוג עד תום ההליכים ובמעצר בית לילי (בין השעות 06:00-22:00). כן קבע בית משפט קמא כי "תום ההליכים" לעניין זה, הוא 1.12.15. נוכח האמור, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים בכפוף להפקדה של 4,000 ש"ח כתנאי להתייצבות לכל דין ועמידה בתנאי השחרור; חתימה על ערבות עצמית בסכום של 10,000 ש"ח, וחתימה רעייתו של העורר על ערבות בסכום של 8,000 ש"ח. כן הורה בית משפט קמא על הכנת תסקיר מעצר.