עמ"ת 36988-07-14 מור(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

א.פתח דבר

1.בפני ערר על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת מעין בן ארי) לפיה נקבע כי משיב 1 ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 7455-03-13, ועורר 2 ישוחרר בתנאים שפורטו בהחלטה, ובין השאר בהפקדת סך של 300,000 ₪.

בהמשך נערך דיון נוסף בעניין הערבויות והפקדת המזומן הופחתה לסך של - 200,000 ₪.

ב.טעוני ב"כ העוררים

2.לטענת ב"כ העוררים החלטת בימ"ש קמא ניתנה בהיעדר סמכות, ובניגוד להחלטת ביהמ"ש העליון (כב' השופט צ. זילברטל) שציין בהחלטתו מתאריך 1.6.2014 בלשון זו:

"בנסיבות אלה, נראה כי בנקודת הזמן הנוכחית האיזון בין מיכלול השיקולים מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. עם זאת, ומאחר שחלף זמן מה מאז שנערכו התסקירים המעדכנים בעניינם של המשיבים, יש מקום לעריכת תסקירים מעודכנים שבגדרם ייבחנו חלופות המעצר העדכניות שיוצעו ע"י המשיבים לאחר הגשת התסקירים, וככל שתימצאנה חלופות מעצר ראויות, יקבע בימ"ש השלום אם יש צורך בקביעת תנאים נוספים לשיחרורם של המשיבים לחלופת מעצר". (הדגשות לא במקור –י.א.).

3.ב"כ העוררים מוסיף ומציין כי בניגוד לאמור לעיל, בימ"ש קמא שאמור היה לבחון חלופת מעצר ולהורות על שחרור העוררים, וזאת - לאחר שנה ומחצה במהלכה הם עצורים, נטל את תפקידו של ביהמ"ש העליון וערך איזונים בין חומרת העבירה וחירות הפרט והורה על המשך מעצרם בניגוד לחוק ובחריגה מסמכות.

4.ב"כ העוררים הדגיש, כי ביהמ"ש העליון לא האציל לבימ"ש שלום את סמכותו למהות העניין: הארכת מעצר, אלא רק לתנאי השחרור ולחלופת מעצר.

אליבא דב"כ העוררים, משהשתנו הנסיבות כטענת המבקשת ונפתח תיק חדש נגד עורר 1 היה על באי-כוח המבקשת לחזור ולפנות לביהמ"ש העליון ולהביא עניין זה בפניו, ומשלא עשו כן ופנו לבימ"ש השלום שקבל את דעתם, אזי נגרמה טעות משפטית, ומכאן שהחלטת בימ"ש קמא – בטלה.

5.ב"כ העוררים הוסיף וטען כי גם אם השמיע מרשו – עורר 1 דברי איום כלפי העד יעקב סלה אין בכך, עבירה של שיבוש הליכי משפט, שכן העד סלה סיים את עדותו בביהמ"ש. בנוסף לכך, פניית עורר 1 לעד סלה נבעה מאי תשלום שכר-הדירה על ידו, וסירובו להתפנות מהדירה אותה השכיר לו עורר 1, ולא נדון העניין שבכתב האישום דנן.