עמ"ת 36635-02-16 מדינת ישראל נ' טל(עציר)

הרקע 

1. לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ש. שיטרית), מיום 16/02/2016, בה דחה את בקשת המדינה בעיון חוזר לעצור את המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, בשני אישומים, עבירות הפרת צו שנועד להגן על אדם, שלשה אירועי איומים, הפרת הוראה חוקית והיזק לרכוש. המדובר בעבירות שבוצעו, לכאורה כלפי אמו של המשיב שעניינן הפרת צו הגנה על ידי הגעה לבית, איומים כלפי האם במספר הזדמנויות, הפרת תנאי שחרור שנקבעו על ידי קצין משטרה וגרימת נזק על ידי השלכת אבנים לתריסי החלון.

3. על רקע עברו הפלילי של המשיב, הכולל שתי הרשעות הנושאות מאסר על תנאי בר הפעלה שעניינן היזק בזדון, חבלה ברשלנות, איומים, הפרת תנאי שחרור והפרת הוראה חוקית, בעבירות שבעיקרן גם כן בוצעו כלפי האם, אך גם כלפי אחרים, לרבות שוטרים, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. אולם, בהסכמת הצדדים, ביום 27/12/2015 שוחרר המשיב למעצר בית מלא, בבית אחותו באופקים, בפיקוחה ובפיקוח האח. לתנאים אלה נלוו הפקדה בסך 3000 ₪, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 12,000 ₪ והרחקה מהאם. כן הוסכם כי יוגש תסקיר מעצר תוך 60 יום.

4. ביום 09/02/2016 במסגרת התיק העיקרי, ולאחר גישור, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הוקל מעט נוסח האיום באחד האירועים, בוטל אירוע איום אחר, כך שנותרו שני מעשי איומים. כמו כן, בוטל האישום ביחס להפרת צו ההגנה. במסגרת אותו הסדר, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יוטל על המשיב מאסר בפועל בן 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות אם ימצא מתאים, ואם לא ימצא מתאים, ירוצה במאסר ממש. כן הוסכם על מאסר על תנאי והתחייבות. עוד הוסכם במסגרת הסדר הטיעון כי יוגש תסקיר שמטרתו לבחון את האפשרות של ביטול תנאי השחרור. עם זאת, הובהר כי המדינה אינה מתחייבת להסכים לכך.

5. ביום 11/02/2016, הוגש נגד המשיב כתב אישום חדש. זאת, לאחר שנתפס ביום 10/02/2016 בדימונה, מחוץ לכתובת מעצר הבית. על פי כתב האישום, המשיב הפר את התנאים כבר כשבוע קודם לכן, כאשר עזב את בית אחותו, נסע לתל אביב ולא שב למעצר הבית. בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשת המדינה לעיון חוזר ולחילוט הערבויות של המשיב ושל אחותו הערבה.

6. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום ביום 16/02/2016, פירטה המדינה את הראיות ביחס להפרה, בין השאר הצביעה על כך שלפי עדות אחותו כבר לא היה בבית שבוע לפני שנתפס בדימונה, כי ענה לשוטרים ששאלו לזהותו בצורה מתחמקת, כי טען כלפי השוטרים שכלל אינו במעצר בית, ולאחר מכן טען שכלל אינו צריך להתייחס למעצר הבית, כי יש לו קצינת מבחן. המדינה הציגה את עברו הפלילי, הכולל מאסרים על תנאי ואת העובדה שכבר הורשע בתיק העיקרי. המדינה טענה שלא ניתן ליתן אמון במשיב וביקשה את מעצרו עד תום ההליכים, כן ביקשה המדינה את חילוט ההפקדה, הערבות העצמית שלו ואת ערבותה של האחות.

7. הסנגור הסכים שיש ראיות לכאורה לעניין ההפרה ולא חלק על עילת המעצר, נוכח התיקים הקודמים. הסנגור אף לא חלק על כך כי, לאחר הפרת תנאי שחרור, הכלל הוא מעצר. יחד עם זאת, ביקש הסנגור לראות את המקרה כאחד החריגים, על רקע נסיבות המיוחדות וטען כי על פי הפסיקה, נוכח טיב ההפרה וסוגה, ניתן להימנע מהוראת מעצר. הסנגור הזכיר כי האישום לגבי הפרת צו ההגנה בוטל, במסגרת ההסדר. הסנגור טען כי נסיבות חייו של המשיב מורכבות מאוד. זאת, משום שאמו של המשיב נישאה לאדם אחר שהוא לא האב, והמשיב נותר ללא קורת גג. הסנגור טען כי אין מדובר במי שמסכן את הציבור הרחב, ולמעשה, מדובר במי שמקלל את אמו ומאיים עליה, אך מעולם לא תקף אותה. אכן, ישנה מסוכנות מסוימת כלפי האם, אך לשיטתו מדובר במסוכנות שאותה ניתן לאיין.

8. לעניין טיב ההפרה – טען הסנגור כי אין מדובר בהפרה חמורה, שכן המשיב לא הלך וסיכן את המתלוננת. נכון שהוא יצא מהבית עם חברים, אך לא התקשר אל האם ולא הטריד אותה. הסנגור הסביר כי האם היא זו שדאגה למשיב כל העת והיא העבירה לו כסף מרחוק, באמצעות האחות. הסנגור ביקש כי תישמע עמדת האם, שאינה מעוניינת שבנה יכנס למעצר. הסנגור אף הדגיש כי מדובר באדם צעיר, אשר שהיה ארוכה בבית הסוהר יכולה לדרדר את מצבו. זאת, במיוחד לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון מקל מאוד, שעניינו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, כולל הפעלה של שני מאסרים מותנים.