עמ"ת 33779-06-16 מדינת ישראל נ' געאפרה(עציר)

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) במ"ת 31174-05-16 מיום 15.6.16 לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים של הפקדה כספית, חתימת ערבות עצמית וצד ג', וזאת לאחר שבהחלטה קודמת הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

2.בעקבות בקשת העוררת הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 16.6.16 בשעה 10:00.

3.מפרוטוקול הדיון והחלטת בית משפט השלום עולה, כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 16.5.16. התקיים דיון בבקשת העוררת להורות על מעצרו עד לתום ההליכים ובית משפט השלום הורה כאמור.

4.ככל הנראה, עקב תקלה לא התקיימה הקראה של כתב האישום ועל-כן ביום 15.6.16 הגיש המשיב באמצעות בא-כוחו בקשה דחופה לשחרור המשיב וזאת בטענה כי חלפו 30 יום מיום הגשת כתב האישום, המשיב נתון במעצר, וטרם החל הדיון בעניינו וזאת בהתאם להוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

5.בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה על שחרור המשיב בתנאים כפי שנקבעו.

6.העוררת טוענת כי לא היה מקום להורות על שחרור המשיב. לשיטתה, במועד בו התקיים הדיון בבית משפט השלום, היינו – 15.6.16, טרם חלפו 30 ימים, שכן על-פי האמור בסעיף 10(א) לחוק הפרשנות כאשר נקבע מועד יש להתחיל במניין הימים ביום שלאחר המועד שנקבע בחיקוק ומכאן, יש למנות את 30 הימים לשיטת העוררת, החל מיום 17.5.16. מכאן, שהדיון שהתקיים אתמול בבית משפט השלום היה ביום ה-30 וכל שהיה על בית משפט השלום לעשות הוא להקריא למשיב את כתב האישום ולנהוג בהתאם להוראות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982.

7.העוררת סבורה כי בית משפט השלום נתפס לידי טעות בעניין זה.

8.לעניין מניין הימים, טען לפניי ב"כ המשיב, כי על פי הוראות סעיף 60 הנ"ל יש לכלול במניין הימים את יום הגשת כתב האישום, ואין מקום לפרשנותה של העוררת באשר לתחילת מניין הימים ביום שלאחר הגשת כתב האישום.