עמ"ת 33511-10-15 מדינת ישראל נ' ת' (עציר)

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן) מיום 18.10.15 אשר ניתנה במ"ת 38049-08-15.

השתלשלות האירועים בכל הנוגע לערר ארוכה ועל מנת שלא להאריך יתר על המידה אעשה מאמץ לקצר עד כמה שאפשר את סקירת הנתונים.

בתאריך 19.8.15, הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובו מיוחסות לו שתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת לחבלה של ממש ועבירת איומים כלפי בת הזוג. על פי פרק העובדות שבכתב האישום, ביום 16.8.15 בשעות הערב, ביקש המשיב מהמתלוננת (בת זוגתו מזה שנים ואם שני ילדיו), לקחת אותו לבית חולים, שכן כואבת לו היד. המתלוננת מסרה לו כי עליו להתרחץ לפני שהם פונים לבית החולים וכך היה. לאחר צאתו מהמקלחת, התקרב המשיב אל המתלוננת בניסיון לחבקה, אך היא סירבה לשתף אתו פעולה ובמענה אמר לה "תעופי מפה". המתלוננת אמרה למשיב שהוא זה אשר צריך לצאת ואז - כפי שנטען בסעיף 4 לכתב האישום - המשיב דחף אותה ואמר לה שהיא "סמרטוט" ושהוא "לא רוצה אותה". בהמשך, שוחחה המתלוננת עם חברה ואמרה למשיב שהיא מתכוונת לעזוב את הבית ולעבור ולהתגורר עם אביה. המשיב אמר לה שאם היא עוזבת את הבית, היא לא תיקח אתה את הילדים הקטינים של בני הזוג וכשאמרה לו שבכוונתה להשכיר את הדירה המשותפת, משך אותה המשיב בשערותיה, הפיל אותה לרצפה, בעט בה בראשה ונתן לה אגרופים בפניה. כתוצאה מכך, נגרמו לה חבלות משמעותיות. בכתב האישום נטען בנוסף כי באותן נסיבות המשיב אף איים על המתלוננת באומרו "אם תצאי עם חברות, ארצח אותך, אני נשבע שאני יהרוג אותך".

אירוע נוסף שאליו מתייחס כתב האישום התרחש, כך נטען, כשלושה שבועות לפני האירוע המתואר מעלה, כאשר המתלוננת, המשיב וחברה נוספת נסעו למועדון בתל אביב. כאשר הגיעו למקום, אמרה המתלוננת שהיא לא מעוניינת להיכנס למועדון, אך אז המשיב הפגין כלפיה אלימות, משך אותה בשערותיה, היכה בה, בעט בה וחבט בה באגרופיו, כאשר אף במקרה זה נגרמו לה חבלות משמעותיות כגון סימן כחול סביב העין.

עקב האמור, כפי שצוין מעלה, כתב האישום כולל שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

בפתח הדיון הוצהר, כי יש הסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליכי המעצר, אם כי קיימת טענה בדבר עוצמת הראיות לגבי חלק מהרכיבים המתוארים בכתב האישום ובמיוחד לגבי עוצמת האלימות הנטענת שהופעלה כלפי המתלוננת.

עוד הוסכם, מטבע הדברים, כי קיימת גם עילת מעצר בנסיבות - ויחד עם זאת ביקש המשיב לשקול חלופת מעצר.

כב' השופטת קמא, בהחלטה מיום 25.8.15, קבעה כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר (הן בשל מסוכנות והן בשל חשש משיבוש מהלכי חקירה) - ויחד עם זאת לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות לאתר חלופת מעצר אשר תאיין את המסוכנות, ולמצער – יתכן ויש מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני. בהתאם, הורתה כב' השופטת קמא על הכנת תסקיר של שירות המבחן וקבעה כי עד לקיום דיון משלים לאחר הגשת התסקיר, יוכל לשהות המשיב במעצר בית מלא בקרית אתא, בפיקוח שתי המפקחות שהוצעו מטעמו (תוך מתן הנחיות בדבר מגבלות בכל הנוגע ליצירת קשר עם המתלוננת וערבויות כספיות).

על החלטה ראשונה זו הוגש ערר אשר התברר במהלך הפגרה (עמ"ת 49432-08-15) בפני כב' השופט שרעבי. כב' השופט הורה על קבלת הערר באופן שהמשיב יישאר במעצר עד שיוגש התסקיר וכי דיון משלים יתקיים רק לאחר שיונחו הנתונים מטעם שירות המבחן למבוגרים, תוך שהוא מצביע על סימני שאלה מסוימים בכל הנוגע לדיותה של החלופה.

התסקיר הוגש ביום 11.10.2015 – וסיכומו הוא שאין המלצה לשחרור בחלופה של מעצר הבית כפי שהוצעה. אין התייחסות בתסקיר לאפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני.