עמ"ת 32978-12-14 ש'(עציר) נ' מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטות בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' דורון חסדאי- באשר לראיות לכאורה וכב' הש' מרב גרינברג -באשר לתנאי השחרור).

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו באישום הראשון, ביצוע עבירת איומים ובאישום השני ביצוע עבירות של היזק לרכוש במזיד, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

3.כעולה מהאישום הראשון ביום 5.10.14 במסגרת ויכוח שהתגלע בין אשתו של העורר (להלן: "המתלוננת") לבין בתם, אמרה המתלוננת לזו האחרונה כי היא מתנהגת כמו העורר. העורר אשר שמע את דברי המתלוננת נטל לידיו פטיש, אמר למתלוננת "למה את משפילה אותי מול הילדה" ואיים עליה כי ישליך עליה את הפטיש.

כעולה מהאישום השני ביום המחרת, שב העורר אל הבית וניסה לפתוח את הדלת. אולם הדבר לא עלה בידו מאחר והדלת היתה נעולה. באותן הנסיבות שבר העורר את דלת וחלון הבית ונכנס פנימה דרך החלון. המתלוננת נמלטה לחדר השירותים ונעלה את הדלת מאחוריה. בהמשך שבר העורר את דלת השירותים, הכה את המתלוננת בראשה ובגבה וגרם לסימן כחול בידה , לסימן אדום בגבה ודם ניגר מראשה. כמו כן שבר העורר חלק מדלת העץ ואיים באמצעותו על המתלוננת.

4.ב"כ העורר טען כי נפלה שגגה מעם בית משפט קמא בעת שקבע בלא סייג, דבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. בהקשר לכך הפנה ב"כ העורר בין היתר, לסתירות שנתגלו בין עדי התביעה ובעיקר לשינוי המהותי שחל בגרסת המתלוננת וטענתה כי העלילה על העורר, בעצת אחיה. נסיבות שיש לטעמו של ב"כ העורר כדי להוביל למסקנה כי חל כרסום בראיות לכאורה ולהטות את הכף לעבר ביטול כלל התנאים המגבילים שהוטלו בעניינו של העורר ולאפשר חזרתו להתגורר במחיצת המתלוננת. לחלופין טען כי יש לאסור אך את כניסתו של העורר לתחומי העיר קלנסואה.

ב"כ העורר סמך ידיו בנוסף על האמור בתסקיר המעצר באשר למידת המסוכנות הנמוכה הנשקפת מהעורר ואף על היותו איש משפחה למופת.

5.ב"כ המשיבה מנגד טענה כי החלטות בית משפט קמא בדין יסודן ועתרה לבית המשפט לדחות את הערר.

בהקשר לראיות לכאורה ציינה ב"כ המשיבה כי בית משפט קמא נחשף לחומר הראיות במלואו וכלל הנתונים מצאו ביטוים בהחלטתו.

באשר לחלופת המעצר, טענה ב"כ המשיבה כי בית משפט קמא נתן דעתו לתסקיר המעצר החיובי שהתקבל בעניינו של המשיב ואימץ את המלצתו ושיחררו לחלופת המעצר המוצעת.