עמ"ת 30793-07-15 ח'ורי (עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט כנעאן) מיום 14.7.2015 במ"ת 51208-05-15.

1. כנגד העורר הוגש ביום 27.5.2015 כתב אישום המייחס לו עבירה של גידול סמים מסוג קנביס, ביחד עם שני אחרים, ועבירה של אחזקת סמים לשימוש עצמי. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון ביום 3.6.2015 קבע כבוד השופט קמא כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר. ביום 23.6.2015, לאחר הגשת תסקיר של שירות המבחן, נקבע כי יש להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני. עקב ערר שהוגש לגבי החלטה זו ואשר התברר בפניי (עמ"ת 52332-06-15) – הוחזר הדיון לבית המשפט קמא, לצורך חידוד היבטים מסוימים של ההחלטה לאור הוראותיו של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, (להלן: "חוק הפיקוח האלקטרוני"), אשר נוסף כסימן ג1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), סעיפים 22א עד 22יג, ותחולתו מיום 16.6.2015.

2. ביום 1.7.2015 ניתנה עוד החלטה, אודותיה לא נפרט, וביום 14.7.2015 ניתנה ההחלטה נשוא הערר. בהחלטה זו קבע כבוד השופט קמא כי ניתן בעיקרון להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, אך היות והוצע מקום מעצר שונה מאשר המקום שהוצע ונבחן בעבר – יש לבקש השלמה נוספת של שירות המבחן לתסקיר שהוכן, ולצורך כך נקבע דיון משלים להיום, 20.7.2015.

3. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, מעלה העורר טיעונים בנושאים הבאים: העדר ראיות לכאורה לגבי האישום שעניינו גידול הסמים, ולמצער – כרסום ממשי בתשתית הראייתית; מחדלי חקירה; אי תחולתו של חוק הפיקוח האלקטרוני לאור מועד הגשת הבקשה ותחילת הדיונים בעניינו של העורר; הפלייתו לרעה של העורר יחסית לשני האחרים ששוחררו למעצר בית.

   המדינה מבקשת לדחות את הערר, וטיעוניה פורטו במהלך הדיון.

4. לאור העובדה כי קבוע דיון משלים להיום, הערתי לבא כוחו של העורר כי אינני בטוחה שהיה מקום להגיש את הערר ביום 15.7.2015 טרם מתו ההחלטה הסופית, ובכל אופן – קבעתי בתום הדיון כי אתן החלטה רק בטענות לגבי הסוגיה הראייתית ולגבי תחולתו של חוק הפיקוח האלקטרוני, אך לא אוכל לתת החלטה לגבי הפעלת שיקול הדעת של כבוד השופט קמא, טרם ישלים את מלאכתו וייתן החלטה סופית באשר לחלופה הנראית לו הולמת – מעצר בית "רגיל", מעצר בפיקוח אלקטרוני או מעצר בפועל (כאשר דומה כי אלו החלופות הריאליות שעל הפרק). עוד הובהר במהלך הדיון שהתקיים אתמול כי מתן החלטה בשלב הזה – טרם ניתנה החלטתו של כבוד השופט קמא אינה ראויה ועלולה להשפיע על שיקול דעתו. בנוסף, הערתי שיתכן ולו ההחלטה הסופית תהא לגבי מעצר בפיקוח אלקטרוני העורר כלל לא ירצה להמשיך בהליכי הערר ו"יסתפק בכך" – שהרי בשעתו ניתנה החלטה לגבי אפשרות שכזו והעורר הסכים לאותם התנאים והמדינה היתה זו שהגישה את הערר (ואולי אף תגיש ערר לגבי ההחלטה המשלימה שתינתן).

   לכן, החלטה זו תתייחס לסוגיות שפורטו מעלה בלבד, ולא ל"תוצאה הסופית" של הליכי המעצר, שכן עדיין אין בפנינו את ה"תוצר הסופי". רק לאחר שתינתן ההחלטה של כבוד השופט קמא, יוכלו שני הצדדים ללמוד אותה לעומקה ולהחליט על עמדתם.

   התשתית הראייתית – 

5. כבוד השופט קמא, בהחלטה מיום 3.6.2015, התייחס באריכות לטענות לגבי העדרה, ולחילופין – חולשתה, של התשתית הראייתית, וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה.

6. עיינתי עיין היטב בקלסרים שהושארו לעיוני ומצאתי כי עמדתי כעמדת קמא.

   אין חולק כי המעבדה לגידול הסמים נמצאה במעבה היער, בתוך "סוכה" שנבנתה שם, וכי נמצאו בה כלים המעידים חד משמעית על מטרתה – גידול קנביס. טביעות האצבע של העורר נמצאו על גבי נייר הכסף שהיה צמוד לקירות ה"סוכה", ולא מצאתי בתיק החקירה הסבר מניח את הדעת לכך. במהלך הדיון בבית המשפט קמא, עובר להחלטה מיום 3.6.2015, המצב הראייתי היה שהוכנה חוות דעת ראשונית בלבד לגבי טביעות האצבע, אך נכון להיום כבר הוכנה חוות הדעת המשלימה – ממנה עולה כי אכן המדובר בטביעות האצבע של העורר. קיימת בנוסף אף חוות דעת לגבי ממצאי דנ"א המסבכים את העורר, והגם שחוות דעת זו הוכנה לאחר שנחקר העורר והוא לא עומת עם הראיה, לא ניתן להתעלם ממשקלה (בש"פ 1061/14 זהר שחר נ' מדינת ישראל (18.02.2014)).

   אף הטענות לגבי "שרשרת המוצגים" אינן יכולות לסייע בידי העורר בשלב זה, שכן בחינת הטענות מעלה שלא בהכרח נפל כשל באותה שרשרת כנטען, ואף אם קיים מקטע חסר בשרשרת (ואינני בטוחה שיש חוסר שכזה), אזי שהוא יכול להיות מוסבר על נקלה על ידי אחד משני השוטרים אשר עסקו באיסוף, בתיעוד ובהעברת הממצא לבדיקה. כידוע, סימני שאלה לגבי שרשרת המוצג עשויים להעיב על עוצמת הראיות – אך במקרה זה סימני השאלה אינם כבדים, אם בכלל, ובכל אופן – כל טענה בדבר שרשרת המוצגים ראוי לה כי תתברר בשלב ניהול הוכחות במשפט, ואין מקומה בשלב מקדמי זה, בו די בראיות אשר טמון בהן פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעה (בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם (31.12.2007); בש"פ 6466/06 עקול נ' מדינת ישראל (31.8.2006); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (17.02.2008); בש"פ 7147/11 פאדי אבו לשין נ' מדינת ישראל (30.10.2011) – אשר בכולם הועלו טענות לגבי "השרשרת").