עמ"ת 22243-08-14 אלרחים(עציר) נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת רון), מיום 13.8.14, שבה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגת רכב ללא רישיון, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, התחזות כאדם אחר במטרה להונות וכן גניבה ונהיגה ללא ביטוח.

מדובר בעורר שנשוי לישראלית ולו שני ילדים בישראל ולפי הנטען ע"י המשיבה נמצא בישראל כבר כ-9 שנים. העורר נעצר בזמן שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה והציג בפני השוטרים תעודת זהות של גיסו אשר הוברר כי גנב אותה ממנו.

בית משפט השלום קבע כי החשש העיקרי במקרה זה הוא של הימלטות מאימת הדין, שכן מדובר במי שאינו תושב ישראל וישראל אינה מרכז חייו, כמו כן קבע בית משפט קמא כי בעבירה זו של כניסה לישראל שלא כדין יש גם מידה מסוימת של מסוכנות שמתעצמת לאור העבירות הנלוות, לרבות עבירת הנהיגה ללא רישיון שמקימה מסוכנות כשלעצמה ויש בה כדי לסכן את הנוסעים ברכב והמשתמשים בדרך. בית משפט קמא קבע כי לא מצא שניתן יהיה לאיין מסוכנות זו בדרך של חלופת מעצר או בתנאים של ערבויות והפקדות והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

ב"כ העורר טען כי מדובר במקרה מתאים לשחרור בתנאים, בין אם בתוך גבולות ישראל ובין אם בשטחים, וזאת לאור הלכת קונדוס. לדבריו, אין זה נכון שמרכז חייו של העורר אינו בישראל, שכן הוא נשוי לישראלית ויש לו שני ילדים בישראל. כמו כן, לא ניתן לראות לדבריו בעבירת הנהיגה ללא רישיון כזו המקימה מסוכנות, מה גם שהעונשים הצפויים בגינה אינם עונשי מאסר.

כמו כן, טען ב"כ העורר כי העבירה של גניבת תעודת הזהות היא עבירה הנלוות לעבירה של כניסה שלא כדין על מנת לאפשר המשך שהייתו בישראל (ראה הלכת קונדוס).

עוד טען ב"כ העורר, כי העורר לא התנגד למעצרו, לא נמלט וכי אין לו כל עבר פלילי. ב"כ העורר טען גם כי לעורר יש להפסיד רבות אם לא יתייצב למשפטו, נוכח העובדות דלעיל ורצונו בבוא היום להגיע למצב שתאושר בקשתו לאיחוד משפחות.

ב"כ המשיבה טענה כי מדובר בעורר ששהה בישראל באופן מתמשך ללא היתר (ב"כ העורר טען כי היו לעורר מספר היתרים לשהות בישראל כפי שעולה ממסמך שמצוי בתיק חקירה), כי מדובר במרמה מתמשכת וכי עבירת הגניבה ועבירת הנהיגה ללא רישיון מביאות למסקנה כי התנאים שנקבעו בהלכת קונדוס למקרה שבו יש מקום לשקול שחרור בערבויות, אינם מתקיימים במקרה הנוכחי.

בהלכת קונדוס (בש"פ 6781/13) נקבע כי עצם היותו של נאשם תושב אזור, אינה מונעת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, וזאת כאשר ניתן להבטיח את התייצבותו בהפקדת כספים ובביטחונות משמעותיים. בסקירת השיקולים הנוגעים לעניין ציין בית משפט העליון כי יש להתחשב בשאלה אם מיוחסת לנאשם רק עבירה בגין עצם הכניסה לישראל שלא כדין או שמיוחסות לו גם עבירות נלוות, כאשר יהיו מקרים בהם יהיה מוצדק להבחין בין מי שהעבירות הנוספות שביצע נועדו רק כדי לאפשר המשך שהייתו בישראל, לבין מי שביצע עבירות נוספות בנפרד או במנותק, מעצם הכניסה הבלתי חוקית לארץ.

בית משפט ציין גם כי יש להבחין בין עבירות נלוות קשות וחמורות לבין עבירות קלות יחסית. עוד ציין בית המשפט, כי יש להבחין בין נאשמים שעברם נקי לבין נאשמים בעלי עבר פלילי. בית משפט העליון ציין גם כי אם מוצא בית משפט שניתן לשחרר נאשם לחלופת מעצר באזור, ייעשה הדבר בכפוף להפקדה כספית משמעותית ולהעמדת ערבים שהינם אזרחי ישראל שיתחייבו לערובות כספיות משמעותיות.