עמ"ת 20439-10-14 הייב (עציר) נ' מדינת ישראל

מבוא:

1. בפניי ערר על החלטת כבוד השופט ניר מישורי לב טוב, בבית משפט השלום בטבריה (מ"ת 55406-07-14), מיום 17.9.2014, לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 29.7.14 הוגש נגד העורר, בבית המשפט השלום בטבריה, כתב אישום (ת"פ 55388-07-14) המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק, התנהגות פרועה במקום ציבורי, עבירה לפי סעיף 216(א)(1) לחוק, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

2. על-פי כתב האישום שהוגש בעניינו של העורר, העורר תקף לכאורה, בצוותא חדא עם עוד חמישה אחרים, את המתלוננים, במכות בכל חלקי גופם ובאמצעות נשק קר, באופן שגרם להם לחבלות של ממש, ותוך התנהגות פרועה במקום ציבורי. כאשר הגיעו למקום התקיפה ניידות המשטרה, נמלט העורר מן המקום. כן על-פי כתב האישום, נטען כי במשך כחודש ימים, הסתתר העורר מהמשטרה, על אף שנמסרו זימונים לחקירה בביתו, והנאשם היה מודע אליהם. לבסוף, אותר העורר על-ידי המשטרה, וניסה לברוח מהשוטרים שהגיעו לעצרו, וכן דחף אחד מהם.

3. העורר נעצר ביום 25.7.14, ובד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים. על-פי הבקשה, בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ולהרשעתו בדין, וכן קיימת עילת מעצר סטטוטורית נגדו. עוד נטען בבקשה כי נשקפת מן העורר סכנה לביטחון הציבור נוכח האלימות המיוחסת לו, וכי לאור ההתנהגות המיוחסת לו, קיים לגביו חשש כי יחמוק מהליכי שפיטה. סנגורו של הנאשם אישר בפני בית-משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן הודה בקיומה של עילת מעצר בעניינו, ובית-המשפט קמא הורה על הזמנת תסקיר מעצר באשר לעורר.

4. בהחלטתו מיום 17.9.14, התייחס בית המשפט קמא לתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, ובו נקבע כי העורר הנו חסר בשלות רגשית, מתחבר לקודים התנהגותיים של תת תרבות עבריינית, אף שאינו בעל דפוסים אלימים מושרשים או פועל בתוקפנות במצבי דחק. שירות המבחן העריך את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד כבינוני. שירות המבחן נפגש עם המשמורנים שהוצעו לעורר והטיל ספק לגבי יכולתם להציב לעורר גבולות כנדרש ולאורך זמן, ובייחוד נוכח מקום החלופה שם מקיים העורר קשרים בשולי החברה. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן לשחרר העורר לתנאי מעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני ולשלבו בקבוצה טיפולית. בית-המשפט קמא קבע כי אכן קיימות לכאורה נגד העורר, וכן עילת מסוכנות לצורך מעצרו עד תום ההליכים. כן התייחס בית-המשפט קמא להתחמקותו של העורר מעצר, לעברו הפלילי, ולעובדה שעומד ותלוי נגדו עונש מאסר בר-הפעלה בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. לפיכך נקבע, כי אין מקום לתת אמון בעורר שכן אין בחלופה המוצעת כדי להבטיח את שלום הציבור, לאיין את מסוכנותו ואף לא להפחיתה. בית-המשפט קמא התייחס לאפשרות המעצר בכפר מגורי העורר כאל אפשרות שאין בכוחה לנתקו מגורמים עברייניים, ולכך שאמו ואחותו של העורר אינן מתאימות לשמש כמפקחות. לבסוף הבחין בית-המשפט קמא את עניינו של העורר דנן, מעניינם של הנאשמים האחרים באותה הפרשה, אשר חלקם שוחררו בתנאים מגבילים למעצר בית. על ההחלטה האמורה הוגש הערר שבפניי.

   טענות העורר:

5. לטענת העורר, היה על בית-המשפט קמא לאמץ את מסקנות תסקיר שירות המבחן, ולשחררו למעצר בית מלא תחת פיקוח אלקטרוני, ותחת פיקוחם של משמורנים ושל שירות המבחן. העורר טען כי מעשיו אינם עומדים בדרגת חומרה גבוהה, שכן לא נקט בעצמו באלימות קשה, ולא מיוחס לו שימוש בנשק קר בכתב האישום. כמו-כן, התייחס בית-המשפט קמא לעובדה שתלוי ועומד לחובתו של העורר עונש מאסר מותנה, אך הדבר אינו מהווה עילת מעצר עצמאית, ובכך שגה. ככל שבית-המשפט קמא התרשם כי החלופה המוצעת אינה הולמת, נטען כי מן הראוי היה לאפשר לעורר להציע חלופות נוספות ולא לעצרו עד תום ההליכים. בידי העורר להציע כעת חלופת מעצר ראויה אחרת שלא נבחנה.