עמ"ת 19359-10-14 גוויחאן(עציר) נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בתיק מ"ת 26346-09-14, מיום 7.10.14 (כב' השופטת ג'ויה סקפה שפירא), לפיה קבע בית משפט השלום כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

2.בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים נטען, כי העורר החזיק בביתו 380 כדורי אקדח 9 מ"מ מסודרים בקופסאות קרטון עליהם נכתב "משטרת ישראל". אין חולק, כי מדובר בתחמושת שהיא נשק על פי ההגדרה המופיעה בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, ולפיכך יוחסה לעורר עבירה של החזקת נשק שלא כדין, על פי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר בכתב האישום.

4.הערר מוגש כנגד החלטת בית משפט השלום שסבר כי חלף חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר ונראתה לשירות המבחן כסבירה, זאת במסגרת תסקיר המעצר שנערך, אין מקום להורות על שחרור העורר לאותה חלופה.

5.עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי שירות המבחן בחן חלופה לפיה ישהה העורר במעצר בית מלא בבית גיסו הנמצא בשכונת שועפט בירושלים בפיקוח גיסו ואחותו. מדובר בחלופת מעצר שנבחנה כאמור על ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה. שירות המבחן התרשם באופן חיובי משני המפקחים המוצעים, אך יחד עם זאת העלה הסתייגות מסוימת לגבי הגיס. מדובר בגבר בן 39 שבעבר ריצה עונש מאסר בן 28 חודשים, זאת בשלהי שנות ה-80. העבירה בה הואשם בזמנו הגיס הייתה השתתפות בהפרות סדר.

6.שירות המבחן גם בחן את נסיבותיו האישיות של העורר. עולה, כי מדובר באדם נורמטיבי, ללא הרשעות. העורר בן 24, למד במשך שמונה שנים והוא בעל תעודת חשמלאי. עוד עולה, כי העורר סובל מבעיה רפואית שבין היתר נגרמת עקב דחק נפשי. שירות המבחן מסביר כי קיימת סכנה מהידבקות סביבתית. תוך כדי מעצרו של העורר הוא נזקק לניתוח עקב מצבו הרפואי. שירות המבחן התרשם, כי מדובר בצעיר שניכרו פתיחות ושיתוף פעולה מצדו עם שירות המבחן. שירות המבחן גם עמד על העובדה כי לעורר קושי לשתף אחרים בחוויות פוגעניות או טרגיות שעבר בחייו וקיים קושי לצפות את תגובותיו במקרים דומים. שירות המבחן גם עמד על כך שקיים פער בהתייחסות העורר לאירוע בגינו הוגש נגדו כתב אישום לבין התנהגותו בדרך כלל, שהיא אחראית ובוגרת. לפיכך סבר שירות המבחן, כי קיימת רמת סיכון בינונית לכך שהעורר ישוב לבצע עבירות דומות בעתיד.

7.בית משפט השלום בחן את החלופה המוצעת וכן את המפורט בתסקיר המעצר והגיע למסקנה כי אין מדובר בחלופה ראויה וזאת ממספר סיבות:

א.ככלל, על פי פסיקת בית המשפט העליון, לא ישוחררו נאשמים בעבירות נשק לחלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות.

ב.אמנם מדובר בצעיר שאין לו עבר פלילי, אך אין בכך כדי להוות נסיבות חריגות המצדיקות שחרור.

ג.גם המחלה ממנה סובל העורר, למרות שהיא מסבה אי נוחות רבה, אין בה כדי להצדיק שחרור.