עמ"ת 1922-12-16 וחידי(עציר) נ' משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 27.11.16 (כב' השו' א' כהן), בתיק מ"ת 58420-09-16, בגדרה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לעורר וניתנה הוראה למעצרו עד לתום ההליכים, לאחר התרשמות כי חלופה לא תסכון בעניינו.

1. כנגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

2. על פי הנטען בחלק הכללי לכתב האישום, עובר ליום 2.9.16, רכש העורר מבדואים שזהותם אינה ידועה (להלן: "הבדואים") סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל לא ידוע, בתמורה לתשלום בסכום של 800,000 ₪. מסיבה שאינה ידועה, לא שילם העורר לבדואים את הסכום האמור ונכון למועד הגשת האישום, עמד חובו של העורר לבדואים על סכום של כ- 1.26 מיליון ₪ (להלן: "החוב"). לימים, לאחר שהעורר כשל בהשבת החוב, קשר קשר עם אחרים (להלן: "האחרים"), שמטרתו ליצור מצג שווא כי נחטף, וזאת על מנת לגייס את החוב ולהשיבו.

   בהתאם לקשר, ביום 2.9.16, בשעה 22:42 לערך, הגיעו האחרים ברכב לחניית ביתו של העורר שבלוד, הכניסוהו בכוח לרכב שפרטיו אינם ידועים ועזבו את המקום. כל זאת, במטרה ליצור את מצג השווא הנזכר.

3. על פי עובדות האישום הראשון, המיוחס לעורר ולעוררים 2 ו- 4, נטען כי ביום 5.9.16, בשעה 15:25 ובעוד העורר נחשב כחטוף, התקשר העורר לנאשם 2 והפציר בו להסדיר את החוב. נאשם 2 השיב כי על אף מאמציו להסדיר את החוב, לא צלח לגבות כספים מהאחרים. בנסיבות אלה, ביקש העורר מנאשם 2, למכור לנאשם 4 ארבע "פלטות" של סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כ- 400 גרם ובתמורה לסכום שאינו ידוע.

   בהמשך אותה שיחה, ביקש העורר מהנאשם 2, למכור גם לאדם אחר המכונה "טיראווי", כמות נוספת מן הסם האמור, במשקל ובתמורה שאינם ידועים למאשימה. משציין נאשם 2 כי טיראווי אינו מעוניין בסם, הפציר העורר בנאשם 2 לבצע את המכירה. בתגובה השיב נאשם 2 כי הוא בדרכו אל טיראווי על מנת לנסות ולשכנעו לרכוש את הסם.

   בשיחה נוספת מיום 5.9.16, בשעה 16:03, התקשר העורר לנאשם 2, וביקש ממנו למכור סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל לא ידוע ובתמורה לסכום לא ידוע, לאדם בשם סעוד אל קדאסה. בהתאם לשיחה הראשונה דלעיל, ביום 6.9.16, בשעה 14:40, התקשר נאשם 4 לנאשם 2 ותיאם עמו מפגש, במטרה לרכוש ממנו את הסם. בשעה 19:34 התקשר נאשם 4 לנאשם 2 על מנת לברר עמו האם יצליח לפגשו עוד באותו יום ולמכור לו את הסם. נאשם 2 השיב לכך בשלילה והשניים קבעו להיפגש ביום המחרת.

4. ביום 27.11.16, קבע בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית שיש בעוצמתה כדי להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. כן נדרש בית המשפט קמא לבחינת האפשרות להשיג את מטרת המעצר בתנאים שפגיעתם בחרות העורר פחותה. בית המשפט קמא בחן את תסקירי שירות המבחן בעניינו של העורר, אשר המליצו על שחרורו לחלופת מעצר וכן על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט קמא בחר שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן, נוכח התרשמותו ממכלול הנסיבות, לרבות עברו הפלילי של העורר כשממכלול זה, הסיק כי לעורר מעורבות עמוקה בעולם הסמים. מעורבות זו, מוצאת את ביטויה, לכאורה, בהנעת אנשים שונים או בניסיון להניעם, גם באמצעות מכשיר הטלפון, לבצע עסקאות סמים שונות ובסכומי כסף לא מבוטלים.

   בית המשפט קמא הוסיף וציין את עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעה משנת 2013 בעבירות אלימות. צוין, כי אמנם אין מדובר בעבירת סמים, אך גם אין מדובר בנתון שנזקף לזכותו של העורר. בית המשפט קמא הוסיף וציין, כי האפשרות למעצר בתנאי איזוק אלקטרוני אינה מפחיתה, כשלעצמה, מהמסוכנות הנשקפת מהעורר לבצע עבירות דומות.

   אשר לחלופה הספציפית שהוצעה בעניינו של העורר, הטעים בית המשפט קמא כי החלופה אינה מרוחקת מסביבת מגוריו שבה נעברו העבירות מושא כתב האישום ובה מצויים מרבים הגורמים השוליים המוכרים לעורר. בנוסף, הוטעם כי לא ניתן לתת בעורר את מידת האמון הנדרשת לשם שחרורו ממעצר מלא, שכן העבירות המיוחסות לו ניתנות לביצוע גם ללא מכשיר הטלפון והיכולת לתקשר עם גורמים שוליים קיימת גם ללא מפגש ישיר, בסביבה שבה בוצעה העבירה.

   תמצית טענות הצדדים

5. בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.12.16, חזר העורר מטענותיו הנוגעות לחומר הראיות שהצטבר כנגד העורר והסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו. העורר מיקד את טענותיו במסקנותיו של בית המשפט קמא, הנוגעות לאפשרות להשיג את מטרות המעצר בתנאים שפגיעתם בחרותו פחותה.