עמ"ת 18713-08-16 אלאקרע(עציר) נ' מדינת ישראל

הראיות והחלטות בית משפט השלום

1. זהו ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת שרה חביב) מיום 3.8.16 בהן נקבע שיש ראיות לכאורה נגד העורר לגבי חלק מן האישומים והוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ששה אישומים, ארבעה מתוכם הם אישומים בגין התפרצות ועבירות נלוות לעבירות אלה. כולם עבירות שנעשו ברחוב אחד, במהלך שעה אחת, ביום 9.7.16, החל בערך משעה 05:00. אישום נוסף (האישום הרביעי) עניינו ניסיון לגנוב רכב שחנה ליד אחד הבתים שנפרצו באמצעות מפתח שנגנב בהתפרצות ("דאבל"). האישום השישי עניינו הסגת גבול לגינה ברחוב סמוך, איומים והפרעה לשוטר. עבירות, שבוצעו לכאורה במהלך הבריחה לאחר מעשי ההתפרצות האמורים.

3. הסנגור, בערכאת הדיון ובערכאת הערר חלק על קיומן של ראיות לכאורה. אין הסנגור חולק על קיומה של עילת מעצר, אך סבור כי אף אם ייקבע שיש ראיות לכאורה, על בית המשפט לקבל את חלופת המעצר המשפחתית שהוצעה.

4. בית המשפט בחן את הראיות, לעומקו של תיק, וכאמור הגיע למסקנה לפיה יש ראיות לכאורה לארבעה אישומים מתוך הששה. אולם, נוכח חולשה בראיות, המתבטאת בעיקר בהימנעות מקיום בדיקה של נתונים פורנזיים שאותם ניתן היה לבדוק, קבע כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר טובה. אפשרות שלא הייתה קיימת, נוכח העבר הפלילי המכביד, אילו היו הראיות טובות. יחד עם זאת, החלופה שהוצעה לא הניחה את דעתו של בית המשפט, למרות הרושם החיובי שעשו המפקחים המוצעים. זאת, באשר משמעות החלופה הייתה השבת העורר לסביבתו הטבעית. בהעדר חלופה מוצעת אחרת, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5. אין מחלוקת כי העורר, תושב תראבין א-צאנע (הכוונה ליישוב הסמוך לרהט, ולא לפזורת התראבין בשטח הסמוך לאום בטין), ואינו מתגורר סמוך לזירת האירועים. העורר נתפס לאחר מרדף בשעת בוקר מוקדמת. מרדף, שהחל בשכונת מגורים בצפון מזרח באר שבע ונמשך אל שטח פתוח הסמוך לשכונת המגורים, לכיוון אנדרטת חטיבת הנגב ובהמשך לכיוון אזור התעשייה של עומר. המרדף החל תוך חיפוש אחר אדם שהתפרץ לכמה בתים, אך הצליח לברוח, דקות ספורות לאחר מעשה, בסמיכות מקום למעשי ההתפרצות. המדינה טוענת להצטברות ראיות, ישירות ונסיבתיות, המלמדות כי העורר הוא אשר ביצע את עבירות ההתפרצות. אתמצת, אפוא, את תיאור הראיות על פי בית משפט השלום, תוך הרחבה מעטה בנקודות אחדות.

6. בית המשפט הצביע על עדותו של מר בן זקן, המתלונן באישום הראשון, אשר התעורר מאזעקה, קם ומצא כי חלון פינת האוכל פתוח. בצאתו לחצר, ראה סמוך לחלון איש לבוש שחורים, עוטה כפפות ואשר פניו מוסתרות באמצעות "חם צוואר". המתלונן היחף אחז בידו של החשוד שניסה להשתחרר, הסיר המסווה מעל פניו, וקרא לאשתו שתקרא למשטרה. החשוד דיבר עברית וביקש מים, ואז הצליח להשתחרר וקפץ מעל גדר הבית אל השכן. המתלונן התקשר מיד למשטרה. לאחר הגעת הבלשים, תוך כדי סריקות, ראה את החשוד מעבר לרחוב, כאשר פניו גלויות. בעקבות הצבעת המתלונן על החשוד, החלו הבלשים לרדוף אחריו. מר בן זקן העריך כי יוכל לזהותו.

7. בית המשפט הצביע גם על עדותו של מר עטון, המתלונן באישום השלישי והרביעי. כעולה מעדותו, מתלונן זה גם כן התעורר מאזעקה, שמע טריקת דלת, מצא כי דלת ביתו אינה נעולה וכי היא נפתחה מבפנים. כשיצא, ראה דמות הבורחת ממקום דלת הנהג של מכוניתו. במכונית דלקו אורות. מר עטון החל במרדף ברחובות, לעבר הפארק הסמוך והטיילת שם. במהלך המרדף, זרק החשוד מוט ברזל לעבר מר עטון. מר עטון הבחין כי התיק של אשתו על כתפו של החשוד. כן ראה כי, בשלב מסוים, החשוד נפל והתגלגל, כך ומהתיק של אשתו נפלו פריטים שונים. מר עטון גם הבחין בכך שהטלפון הנייד של החשוד נופל ממנו. כאשר הצליח מר עטון להתקרב, אגרף החשוד את ידיו לעברו וצעק עליו. אז, פנה החשוד לעזוב וניסה ליטול שוב את התיק שהיה בתוך שיח, אך לא הצליח, אחר שהתיק נאחז בסבך. השוטרים הגיעו אל המתלונן בשלב המרדף, ומר עטון (שתחילה ברח מהם כי סבר שהם שותפי הפורץ) מסר להם את הטלפון של החשוד וחזר לביתו. הוא תיאר את החשוד אשר פניו היו גלויות, ומסר כי היה לו "זקנקן קטן", לבוש שחורים, צעיף על הצוואר "משהו כמו ז'קט שחור ארוך", ובעל מראה ומבטא בדואי. מר עטון לא זכר אם החשוד עטה כפפות, אך העריך כי יוכל לזהותו. יאמר עוד כי, בהודעה משלימה, מסר מר עטון סימנים מובהקים לזיהוי שני שעונים שנגנבו ממנו. כאשר הוצגו לו השעונים שנתפסו בכיסו של העורר, זיהה אותם כשלו.

8. עדותו של מר עטון (מהאישום השלישי) מתחברת לעדות של הבלש אביב, אשר הגיע למקום, ומצא את מר עטון בין שני בתים, ללא חולצה. זה הסביר לבלש כי הוא במרדף אחר פורץ, והצביע על שיח עם התיק של אשתו, על טלפון נייד של הפורץ ועל מוט הברזל שנזרק. הבלשים החלו בסריקות, כאשר במקביל נמסר דיווח על התלונה של מר בן זקן (מהאישום הראשון). זה הצטרף לסריקות ובשלב מסוים קרא מר בן זקן לבלשים והצביע על חשוד שהחל לברוח. החשוד נכנס לרחוב מקביל, ושם אבד עמו קשר עין. אולם, לאחר דקותיים, דיווח שוטר אחר, סהל, כי הוא מזהה את החשוד באחת הגינות באותו רחוב. הבלש אביב הגיע לצד האחורי של הגינה, וראה את החשוד רץ בוואדי, לבוש חולצה שחורה ואוחז בבד שחור.