עמ"ת 11433-10-15 ביטון נ' מדינת ישראל

הרקע 

1. לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באשקלון, מיום 9.9.15 (כב' השופט א' דהאן), בה דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר שנקבעו לו.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ולשני תאגידים שבשליטתו, מעשים רבים של קבלת והוצאת חשבוניות מס, שאינן משקפות את התמורה או הטובין האמורים בהם וניהול פנקסים כוזבים. על פי כתב האישום, המדובר במעשים מרובים, שיטתיים ומתוחכמים, המתייחסים למאות מיליוני שקלים, ומדובר בעבירות שונות ומגוונות, הנוגעות למע"מ ומס הכנסה. כתב האישום נושא 7 אישומים, מתייחס לתאגידים לא מעטים ולמעורבים רבים, ומתאר חשבוניות פיקטיביות על סך המתקרב לרבע מיליארד ₪. כל זאת, במסגרת עיסוקיו של העורר כסוחר דלק. במישור היסוד הנפשי, מיוחס לעורר יסוד נפשי מחמיר, של ביצוע פעולות מרמה, ערמה ותחבולה במזיד, בכוונה ובמטרה להתחמק מתשלומי מע"מ ומס הכנסה.

3. הבקשה המקורית למעצר עד תום ההליכים נסמכה על שתי עילות מעצר, על המסוכנות ועל החשש כי העורר יתחמק מהליכי שפיטה או ענישה. בשלב הראשון של ההליך הוסכם כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. בהתאם להחלטות שניתנו באותה עת, העורר היה עצור כשנה. לאחר תקופה זו, שוחרר העורר לחלופת מעצר, הכוללת פיקוח אלקטרוני. במשך אותה תקופה, ניתנו החלטות שונות המקלות בתנאי השחרור. שתי ההקלות העיקריות היו מתן אפשרות יציאה לתפילות ויציאה לעבודה. אולם, היציאה לעבודה לוותה במגבלה משמעותית. כך, שלא מתאפשר לעורר לשהות ללא פיקוח אלקטרוני בפועל, לפרק זמן העולה על 4 שעות. מעשית, באמצע יום העבודה, עליו לשוב לביתו ולהתחבר מחדש לפיקוח האלקטרוני למשך כשעה.

4. יש להדגיש, כי הפיקוח האלקטרוני הושת על העורר כחלופת מעצר, בטרם כניסתו לתוקף של החוק החדש, הקובע כי הפיקוח האלקטרוני הוא סוג של מעצר. לפי בית משפט השלום, עילת המעצר העיקרית היום היא החשש להימלטותו של העורר מן הדין. תנאי השחרור הקיימים היום, נקבעו כך שתינתנה לעורר ההקלות המרביות האפשריות, אך מבלי להגביר יתר על המידה את הסיכון להימלטותו מן הארץ.

5. החלטת בית משפט השלום נשוא הערר, ניתנה ביחס לבקשה לעיון חוזר, אשר כוונה בעיקר לטענה בדבר כרסום בראיות. כרסום, אשר התרחש במהלך ניהול המשפט, לשיטת ב"כ העורר. החלטת בית המשפט היא למעשה ההחלטה הראשונה הסוקרת את הראיות לאורכן, לרוחבן ולעומקן. בדקדקנותו הרגילה, מפרט השופט דהאן בהחלטתו את הראיות ביחס לכל אישום ואישום, ואת השינוי שחל, בין תמונת הראיות בשלב הראשון לבין המצב הנוכחי, לאחר שנשמע רובו של המשפט. במשפט כבר התקיימו 55 ישיבות.

6. בית משפט השלום מצא אכן כי הראיות חלשות, או הוחלשו לאחר שמיעת העדים. זאת, ביחס לחלק מהאישומים, בנוגע לחלק מהאירועים ובהקשר לחלק מהתאגידים אשר בשמם הוגשו חשבוניות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אף עתה, לאחר שנחשפו חולשות מסוימות, עדיין ישנן ראיות לכאורה מספיקות "לעבירות קשות בהיקפי ענק כאשר חלק(ן) העבירות בנסיבות מחמירות, אשר רמת הענישה בגינן (למי שהורשע) כוללת מאסרים ממושכים בפועל". בית משפט קמא קבע כי רציפות העבירות שנותרו להן ראיות טובות וחזקות, היקפן הכלכלי והעובדה כי העורר הורשע לאחרונה בעבירות דומות, מקיימות עדיין עילה משמעותית של חשש מהימלטות העורר מן הדין. זאת, למרות חלוף הזמן, למרות משפחתו הגדלה בארץ ולמרות שלא נרשמו הפרות של תנאי השחרור. לפיכך, קבע בית המשפט שאין מקום לשנות את האיזון שנקבע בעניין תנאי השחרור, והבקשה לעיון חוזר נדחתה.

    

   הערר

7. ב"כ העורר אינו חולק על ממצאיו של בית משפט השלום בעניין הראיות לכאורה, אלא על משמעותן. הסנגור מצביע על חלק מהממצאים, אשר לשיטתו מהווים כרסום של ממש באיכות הראיות לכאורה. עיקר טענתו, בהקשר זה, היא כי הצטברות החולשות והקשיים שמצא בית משפט השלום, צריכה הייתה להביא למסקנה כי הראיות ביחס לחלק מהאישומים מאוינות, וביחס לחלקן מכורסמות. דבר, המחייב שחרור העורר מתנאי השחרור המגבילים, או למצער להקלה משמעותית.

8. על טענה זו מוסיף ב"כ העורר ומתייחס לתקופה המשמעותית שחלפה, כאשר העורר נתון בפיקוח אלקטרוני. מעבר לחלוף הזמן הדגיש ב"כ העורר, כי העורר לא הפר את אמון בית המשפט, אף לא פעם אחת, כי תסקירי מעצר שניתנו בעניינו היו חיוביים וכי פרנסתו של העורר נפגעת מאוד, בכך שאינו יכול לצאת מביתו למשך יותר מ-4 שעות ברצף.