עמ"ת 10954-10-14 מדינת ישראל נ' ח'

ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט בכר), מיום 5.10.2014 במ"ת 4740-10-14.

רקע כללי -

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו נטען כדלקמן: בתאריך 30.9.2014 סמוך לשעה 19:00, תקף המשיב את המתלוננת, אמו, בביתה בכפר ראמה, באופן שדחף אותה והדף אותה לעבר הקיר, ותוך שהוא מאיים עליה באומרו: "אני ארצח אותך בנשק, את תמותי". עוד נטען בכתב האישום כי כחודש לפני האירוע הנ"ל, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני ארצח אותך, לא ייקח לך הרבה זמן עד שתמותי, את צריכה למות, את לא צריכה להישאר בחיים". עקב האמור, כתב האישום מייחס לעורר עבירות של איומים ותקיפה סתם.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים. במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, הסכים הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה (וכנראה גם לקיומה של עילת מעצר) וביקש לטעון לגבי חלופת מעצר. בהמשך – נחקרו שני מפקחים מוצעים, ושני הצדדים טענו באשר לבקשת המעצר.

3. בהחלטת בית המשפט קמא, נשוא הערר, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, כי קמה עילת מעצר אך כי ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות החלופה שהוצעה, מעצר בית מלא בבית אחותו של המשיב במסעדה, בפיקוח של האחות ושל בעלה.

   הערר הנוכחי -

4. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טענה העוררת כי אין די בחלופה שהוצעה, בנסיבות. מנגד, המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא.

   דיון והכרעה -

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר בתיק החקירה שהושאר לעיוני, עמדתי כי דין הערר להתקבל במובן שיש להכין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המשיב עובר למתן החלטה סופית באשר לגורל הבקשה למצערו עד תום ההליכים.

   ראיות לכאורה –

6. אמנם במהלך הדיון בבית המשפט קמא הסכים הסניגור המלומד לקיומן של ראיות לכאורה, ועם זאת – במהלך הדיון בפני הועלו טענות לגבי כך שהמתלוננת מבקשת לחזור בה מתלונתה ולגבי כך שלשיטתה, היא לא דוברת את השפה העברית ברמה טובה, ולכן, השוטר שחקר אותה עת הגישה את התלונה – לא הבין את דבריה. לכן, ביקשתי לעיין בתיק החקירה, ומהעיון עולה התמונה הבאה: