המערער נ' המשיבה (פורמלית) ואח'

ערעור על פסק דין מיום 13.11.2025 של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב יפו (כב' השופט ארז שני, תמ"ש 59407-05-22), בגדרו התקבלה בקשת המערער למחיקת כתב התביעה שהוגש על ידו בחודש אוגוסט 2025 כנגד המשיבה הפורמלית, וזאת עוד בטרם הוגש כתב הגנה מצידה.

ערעורו של המערער עוסק אך ורק בסוגיית האגרה.

בית המשפט לא קיבל את בקשת המערער להשבת האגרה ששולמה עם הגשת התביעה בסכום של כ - 30,000 ₪ הואיל ובתיק הוגשו ארבע בקשות ביניים וניתנו תשע החלטות – ועל כך הערעור.

לנוכח מהות הערעור המתמקד בסוגיית האגרה נקבע כי לא יתקיים דיון בהרכב בנוכחות הצדדים ויינתן פסק דין על סמך טענות הצדדים בלבד.

תמצית טענות המערער

בית המשפט שגה כשקבע שהאגרה לא תוחזר בשל הגשתן של ארבע בקשות ומתן תשע החלטות, מאחר שהן היו בקשות טכניות, חלקן הוגשו על ידי הצד שכנגד, וחלקן במסגרת תיק מקביל שאוחד. אי השבת האגרה אינה מתיישבת עם המדיניות הדיונית המקובלת לעידוד סיום הליכים בשלב מוקדם.

בית המשפט קמא לא הפעיל את שיקול דעתו כראוי ויישם באופן דווקני וחסר פרופורציה את תקנה 8 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 (להלן: תקנות האגרות משפחה). לשיטתו, היה מקום להחיל את ההסדרים המקלים הקבועים בתקנה 6(ב)(1) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות הכלליות), המאפשרים השבת אגרה בנסיבות כאלה.

המערער מציין כי בית המשפט העליון הכיר בפסיקתו (בע"מ 1818/16 פלונית נגד פלוני, 5.7.2016, להלן: בע"מ פלונית) באפשרות להחיל הסדרים מקלים בענייני אגרה מתקנות האגרות הכלליות גם על מתדיינים בבתי המשפט לענייני משפחה. הוא מדגיש כי לו התביעה הייתה נדונה בערכאה אזרחית, האגרה הייתה מושבת במלואה או בחלקה הארי, וכי האגרה המדוברת הייתה בסכום גבוה במיוחד.

תמצית תשובת המדינה

המשיבה, מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט הנכבד, אך סבורה כי לכל היותר היה מקום להשבת מחצית האגרה ששולמה על ידי המערער. זאת, בניגוד לטענת המערער להשבת מלוא האגרה בניכוי סכום קבוע. המשיבה לא הייתה בעלת דין בהליך דלמטה, ולכן אין לה ידיעה עובדתית מלאה, אך ככל שאכן לא התקיים דיון בפני בית המשפט קמא, נראה כי יש מקום להחזר חלקי.