רשיון מגורים לבן משפחה ומתי ניתן לבטלו

מבוא

1. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מירה דהן) מיום 28.6.2012, אשר דן בתביעה לפינוי (תמ"ש 47786/04) שהגיש אב נגד בנו וכלתו, וכן בתביעה למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות על בית מגורים (תמ"ש 09- 12- 4571) אשר הגישו הבן והכלה נגד האב.

בית המשפט קמא דחה את תביעתו של האב ומנגד קיבל באופן חלקי את תביעתם של הבן והכלה, ומכאן הערעורים.

1. המערער בתיק עמ"ש 12- 09- 13133 י' (להלן: "האב") הוא אביו של ר' (להלן: "הבן").

1. הבן ורעייתו, ג' (להלן: "ג."), הם המשיבים בערעורו של האב (שניהם ביחד להלן: "המשיבים").

המשיבים הם המערערים בתיק עמ"ש 12- 10- 15452 והאב הוא המשיב בערעורם.

1. רעייתו של האב ואמו של הבן, נ' (להלן: "האם") היא משיבה בשני הערעורים. האם מצוייה בהליכים משפטיים מול האב מאז שנת 2004. האם נפרדה לפני שנים רבות מהאב והיא תומכת בטענותיהם של המשיבים נגד האב.

1. סלע המחלוקת הוא בשאלת הזכויות בבית מגורים ברחוב XXXXXXXXXXX, אשר בנייתו החלה בשנת 2005 והסתיימה בשנת 2007, על גבי מגרש המצוי בבעלות משותפת של האב ושל האם, הידוע כחלקה ........ בגוש .......... הבית נבנה על ידי הבן בחלק האחורי של המגרש שבבעלות הוריו, ולטענתו, הזכויות בו הוקנו לו במתנה על ידי האב. מנגד, האב טוען כי העניק למשיבים רשות להתגורר בבית, אך רשות זו בוטלה בשנת 2009 נוכח יחסו של הבן כלפיו וההתנכלויות מצידו.

יצויין כי בשלב מסויים לאחר הגשת התביעות הקנתה האם לבן במתנה את זכויותיה במגרש, ומכאן שכיום הבן הוא הבעלים של מחצית הזכויות, ואילו האב הוא הבעלים של המחצית השניה.