עמ"נ 53904-05-15 כהן נ' משרד התחבורה-אגף הרישוי

המבקש הגיש ערעור מינהלי ובו ביקש לבטל החלטת המשיב "מיום 6.4.2015" לפיה נפסל רישיון הנהיגה של המבקש ובנוסף ביקש להשיב לו את רישיונו.

לערעור לא צורפה ההחלטה עליה הוגש הערעור, וזאת בניגוד לסעיף 24(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הקובע כך:

"לכתב ערעור מינהלי יצורף העתק צילומי של ההחלטה נושא הערעור".

מאחר והשתמע מהערעור כי ההחלטה לא נמסרה לידי המערער, קבעתי ביום 7.6.2015 את הערעור לדיון וחייבתי את המשיב להמציא למערער את ההחלטה תוך מתן אפשרות למערער לתקן את ערעורו לאחר קבלתה, תוך הדגשה כי לא ניתן לנהל ערעור ללא הצגתה ההחלטה וחיבתי את המערער להמציא ההחלטה מיד לאחר שתגיע לידיו.

בפועל הסתבר כי המערער לא צרף ההחלטה גם לאחר החלטות נוספות שנתתי בתאריכים 24.6.2015, 24.9.2015 ולכן ביטלתי את הדיון, בין לבין ביום 21.9.2015 הועלתה טענה מטעם המשיב לפיה המערער פתח הליך שגוי ועליו להגיש עתירה מינהלית להבדיל מערעור מינהלי.

ביום 22.10.2015 שבתי והוריתי למערער להמציא ההחלטה עליה הוגש הערעור, לראשונה ביום 3.11.2015 הגיש המערער את ההחלטה ומתוכנה מסתבר כי צדק המשיב.

ההחלטה ניתנה ביום 12.4.2015 לאחר דיון שקוים ביום 6.4.2015, מתוכנה עולה כי ועדת ערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, החליטה כי במקרה זה מדובר בסיכון אישיותי לנהיגה, ולכן נדחה עררו של המערער, חשוב להדגיש כי על פי הערר למערער "אין רישיון נהיגה זה שנים רבות".

זה השלב לפנות לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ולראות כי ערעור מינהלי בנושאים אלו ניתן לפתוח רק מכוח סעיף 55 (א)(1) שקובע כך:

"ערעור על החלטה של רשות הרישוי לפי סעיף 51, שניתנה מטעמים של כשירות רפואית לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית כאמור בסעיף 55א(ב), תהיה נתונה לערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים"ץ

דהיינו רק במקרים הכלולים בסעיף 51 לפקודה הנ"ל יוגש ערעור מינהלי ואם נפנה לסעיף 51 נגלה כי הוא קובע כך:

"רשות הרישוי רשאית, בהחלטה מנומקת, לפסול אדם המחזיק ברשיון נהיגה, לצמיתות, לתקופה מסויימת, או עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה, אם היא משוכנעת שבעל הרשיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי".