עמ"נ 32515-04-12 עיריית הרצליה נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ ואח'

מבוא

1. לפני שני ערעורים הנידונים בכפיפה אחת. האחד, ערעורה של התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "תע"ש"), בו משיבה עיריית הרצליה (להלן: "העירייה"). השני, ערעורה של העירייה, בו המשיבים הינם כאמור בכותרת, ושניהם מתייחסים להחלטת ועדת ערר מתאריך 19.2.12 (כב' השופטת עינת רביד, עוה"ד אראלה עפרון ומר יוסף מושקוביץ') לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב").

תע"ש סברה, כי העירייה אינה רשאית לדרוש ולגבות גם דרישות תשלום שהונפקו טרם הקמת התאגיד בתחומה בעוד שהעירייה סברה, כי המבחן אינו "מבחן הדרישה", היינו מועד משלוח הדרישה לתשלום היטל הביוב, אלא "מבחן העילה", הינו מועד היווצרות עילת הדרישה. לפיכך סברה העירייה, כי בסמכותה לא רק לדרוש גביית דרישות תשלום שהונפקו טרם הקמת התאגיד בתחומה, אלא שהינה רשאית לדרוש ולחייב בתשלום גם לאחר הקמת התאגיד ובתנאי שעילת הדרישה נולדה ערב הקמת התאגיד, ולכן גם לחייב את כלל המשיבים בהיטל הביוב.

בהחלטתה בחנה הועדה הנכבדה את סמכותה העניינית לדון בעררים שהוגשו לפניה וקבעה, כי לעירייה סמכות לדרוש ולגבות דרישות לתשלום היטל ביוב אותן הנפיקה לחייבים טרם הקמת תאגיד המים והביוב בתחומה. כמו כן קבעה, כי לעירייה אין סמכות לפנות בדרישות תשלום חדשות בגין היטל ביוב לאחר הקמת תאגיד המים והביוב בתחומה.

יאמר כבר עתה, כי ניסיונות בית המשפט להביא הצדדים להסכמות לא הועילו ומכאן שאין מנוס מהכרעה במחלוקות.

רקע עובדתי – תע"ש

2. בתאריך 16.10.06 הנפיקה העירייה לתע"ש דרישת תשלום היטל ביוב בהתאם לחוק הביוב בסך 5,532,834 ₪ (להלן: "חיוב 2006"). בין הצדדים התקיימה התדיינות ממושכת ביחס לחיוב זה, לאור טענת תע"ש כי אין לחייבה בתשלום, בין מאחר ועובדתית תע"ש אינה מחוברת לתשתית הביוב של הרצליה ואף אינה מתוכננת להיות מחוברת לתשתית הביוב של הרצליה, וכן לאור קיומן של תכניות ממשלתיות לפינוי רוב המתחם המוחזק על ידי תע"ש והעתקת מתקניה לנגב. עוד טענה, כי חוק העזר לא לקח בחשבון את שטח הנכס ככזה שיחויב כלל.

3. בתאריך 19.7.10 שלחה העירייה דרישת חיוב נוספת בהתאם לחוק הביוב לאחר שלטעמה החיוב המקורי היה בגין שטח קטן מדי. הפעם דרשה העירייה 7,001,594 ₪ (להלן: "חיוב 2010").

4. בתאריך 3.10.10 הגישה תע"ש ערר על שתי דרישות התשלום לוועדת הערעורים לפי חוק הביוב, (להלן: "ועדת הערר) ובהן טענה לחוסר סמכות העירייה להטיל את חיוב 2010 וכן לחוסר סמכותה להמשיך ולדרוש את חיוב 2006, כל זאת לאחר הקמת תאגיד המים והביוב העירוני – מי הרצליה בע"מ (להלן: "תאגיד המים" או "התאגיד") בשנת 2009, תאגיד אליו הועברו על פי דין מלוא סמכויות הרשות המקומית, לרבות לעניין חיוב בהיטל הביוב.

ועדת הערר הורתה לעירייה להגיב לעניין סמכותה העניינית לדון בערר, לאור טענת העדר הסמכות מטעם העירייה לחייב בשני החיובים. העירייה בתגובה סברה, כי שני החיובים, זה שהוצא לפני הקמת תאגיד המים וזה שהוצא לאחר מיכן, הוצאו בסמכות, ולכן לוועדת הערר סמכות עניינית לדון בכתב הערר.

בתאריך 19.2.12 קבעה ועדת הערר, כי בסמכותה לדון בחיוב 2006 שהוצא לטעמה על ידי העירייה בסמכות, אך לא בחיוב 2010 שהושת על ידי העירייה בחוסר סמכות. מכאן, ערעור תע"ש העוסק אך ורק בקביעת ועדת הערר בסוגיית חיוב 2006 וסמכות העירייה לגבותו וערעור העירייה העוסק בסמכותה לחייב ולגבות גם לאחר הקמת תאגיד המים.

רקע עובדתי – אורן לוי ואח'

5. בעניינם של אורן לוי ואח' הוציאה העירייה דרישת תשלום בגין הביוב בחודש פברואר שנת 2010. קדמו לדרישה זו צו התחלת עבודה לביצוע עבודות הביוב שניתן בתאריך 28.6.07. בתאריך 15.7.08 אישרה העירייה במועצת העיר את ביצוע העבודות, הודעה על תחילת ביצוען נשלחה ב- 23.8.09, זמן רב לאחר שהעבודות הסתיימו, כאשר בתאריך 1.9.09 ניטלו מן העירייה הסמכויות בכל הקשור עם משק המים והביוב בעקבות הקמת תאגיד המים. עניינם של אלה הוכרע כאמור בוועדת הערר כנגד העירייה ומטעם זה צורפו אף הם לערעור העירייה.