עמ"נ 3205-04-15 א' ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה

ערעור על החלטת בית הדין לעררים בירושלים מיום 31.3.15.

רקע

1. המערער הינו אזרח ישראלי אשר עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1995. בשנת 1997 עלתה לישראל רעייתו דאז של המערער, א', מלווה בבנם המשותף.

ביום 14.10.2009 שלחה א' מכתב למשרד הפנים בו היא מציינת לעניין הליכים המתנהלים בינה ובין המערער בבית המשפט לענייני משפחה, כי המערער נסע וחזר מאתיופיה מספר פעמים בשנה האחרונה והיא מצאה כשלושה שבועות קודם לכן בין מסמכיו, לאחר שחזר מאתיופיה, תעודת נישואין חדשה לפיה התחתן עם אשה אחרת באתיופיה. תעודת הנישואין שצורפה למכתב היתה עם המערערת.

2. ביום 24.8.10 פנתה אחותו של המערער הגב' א' ז' אל לשכת המשיב וביקשה להזמין את המערערת, שהינה על פי הפנייה חברת ילדות שגדלה איתה, לביקור בישראל. במכתב צויין כי המערערת רווקה. המשיב אישר את כניסת המערערת לישראל בכפוף להפקדת ערבות על סך 15,000 ₪. הערבות הופקדה אך המערערת לא נכנסה לישראל מסיבה שאינה ברורה.

3. ביום 6.11.12 הגיש המערער בקשה לזימון המערערת לישראל תוך שהוא מציין כי היא אשתו. לבקשה צורף תיעוד ולפיו עד ליום 20.9.12 היתה המערערת רווקה וביום זה נישאה למערער.

בעקבות ראיון שנערך למערער בלשכת המשיב וראיון שנערך למערערת בשגרירות ישראל באדיס אבבה, נשלח ביום 14.8.13 למערער מכתב סירוב לבקשה על ידי מרכזת אשרות ומעמד ברשות האוכלוסין וההגירה. במכתב נאמר כי מבחינת כלל החומר והראיונות שנערכו "הרושם שהתקבל הוא כי הקשר אינו בעל אופי זוגי כנה אלא לשם מימוש מטרות שונות של כל אחד מכם". על כן הבקשה נדחתה.

ערר שהגיש המערער ביום 25.8.13, נדחה בהחלטה מיום 29.10.13, על ידי ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה.

השגה שהגיש המערער לוועדת ההשגה לזרים נדחתה בהחלטה מיום 2.6.14.

4. ביולי 2014 הגיש המערער עתירה מנהלית (עת"מ 50178-06-14) כנגד החלטת ועדת ההשגה. ביום 15.9.14 נמחקה העתירה לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט ולפיה: "יתאפשר לעותר להגיש בקשה חדשה ועדכנית הכוללת התייחסות למכלול הראיות הרלוונטיות הנוגעות להוכחת כנות הקשר בינו ובין המוזמנת בעת הזו וככל שניתן גם בתקופות שקדמו לה. זאת בהתאם לדרישות שבנוהל עצמו וכן לקשיים שהעלה המשיב...ההחלטה תתקבל בהתאם לכל הנהלים ושיקול דעתו של המשיב כאשר טענות שני הצדדים לגופו של עניין שמורות להם...".