עמ"נ 27083-03-15 ב' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

עניינו של פסק דין חלקי זה בערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לשחררה ממשמורת.

רקע

המערערת היא אזרחית אוקראינה, בת 57, אשר נכנסה לישראל באשרת תייר ביום 2.4.99. העותרת נישאה בשנת 2003 למר א' ב' ז"ל, אזרח ישראלי, ובאותה שנה הגישו השניים בקשה לקבלת מעמד בישראל עבור המערערת. בעקבות זאת ניתנה למערערת אשרה מסוג א/5 שהוארכה מעת לעת, עד ליום 14.6.07. כעבור כ-4 שנים, ביום 17.5.07, נפטר בעלה של המערערת. החל ממועד תום אשרתה של המערערת, מנהלת היא הליכים שונים לקבלת מעמד בישראל.

במסגרת ההליך האחרון, ולאחר שעניינה של המערערת נבחן פעמיים על-ידי הוועדה הבינמשרדית, החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לאמץ את המלצתה ולדחות את בקשת המערערת לקבלת מעמד. על החלטה זו הגישה המערערת ערר לבית הדין לעררים, אשר נדחה ביום 4.2.15. במסגרת ההחלטה נקבע כי על המערערת לעזוב את ישראל בתוך 30 יום, קרי, עד ליום 4.3.15.

לטענת המערערת, החלטת בית הדין לעררים הומצאה לה אך ביום 18.2.15, ולאחר מכן, החליפה ייצוג ושכרה את שירותי בא כוחה הנוכחי ביום 4.3.15. ביום 12.3.15 הגישה המערערת את הערעור דנן על החלטת בית הדין לעררים. בד בבד עם כתב הערעור, אשר נימוקיו לא פורטו, הגישה המערערת "בקשה דחופה ביותר לצו ביניים/צו מניעה זמני (בטרם הגשת ערעור)". בבקשה צוין, בין היתר, כי הצו נועד למנוע את הרחקת המערערת מן הארץ, וכן כי ביום 10.3.15 הושמה המערערת במשמורת, והשארתה שם יש בה כדי לסכל את הכנת הערעור על החלטת בית הדין לעררים.

בו ביום ניתן על-ידי צו ארעי האוסר על הרחקת המערערת מן הארץ. קבעתי כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת, וזאת ככל שהערעור על החלטת בית הדין לעררים יוגש עד ליום 18.3.15.

ביום 15.3.15 התקיים דיון בעניינה של המערערת בפני בית הדין לביקורת משמורת, בסיומו הוחלט כי אין מקום לשחררה. בית הדין התבסס החלטתו על מספר אדנים: הראשון, הגם שניתן צו ארעי האוסר על הרחקת המערערת מן הארץ, אין זה ודאי כי הצו יוארך. השני, טענת המערערת כי בכל שנות שהותה בישראל לא עברה עבירה הקשורה במעמד אינה מדויקת, שכן המערערת שהתה בישראל 4 שנים שלא כדין עובר לנישואיה; השלישי, אין מניעה כי בא כוחה של המערערת ייפגש עימה במתקן השהיה לצורך הכנת הערעור בעניינה; הרביעי, טענת המערערת כי החליטה להיפגש עם פסיכיאטר אין בה כדי להעיד כי היא אינה כשירה לשהות במשמורת; החמישי, המערערת שכרה את שירותי בא כוחה ביום 4.3.15, ומשכך היה בידה לברר עד מתי ביכולתה לשהות בישראל באופן חוקי.

בעקבות החלטת בית הדין לביקורת משמורת הגישה המערערת, ביום 16.3.15, בקשה נוספת, בגדרה ביקשה להורות על שחרורה ממשמורת.