עמ"נ 19268-05-15 דגן נ' רשות הרישוי-מחוז ת"א והמר ואח'

הערעור

1. לפני ערעור המערער שהוגש עפ"י סעיף 55 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] על החלטת המשיב 1 מתאריך 27.4.15, לפיו המערער לא נמצא כשיר לנהיגת רכב מדרגה 1D, היינו אוטובוס זעיר ציבורי ומונית, וזאת מחמת מצב רפואי לקוי המהווה סיכון בטיחותי למשתמשים בדרך.

רקע עובדתי

2. המערער יליד 1963 והחזיק ברישיון נהיגה לדרגות 1 (טרקטור) ו-B (רכב פרטי עד 4 טון) משנת 1971. המערער החזיק גם ברישיון נהיגה לדרגות 1C (רכב משא קל עד 12 טון), D (אוטובוס) ו-E (גורר-תומך סמיטריילר) משנת 1975.

3. מזה עשרות שנים התפרנס המערער מנהיגת אוטובוס, כאשר משנת 75' שימש נהג בחברת דן ומשנת 2002 כנהג אוטובוס מקצועי בחברת מטרופולין. המערער הדגיש, כי הינו בעל רישיון נהיגה מזה 44 שנה ומשמש כנהג אוטובוס ציבורי מזה 40 שנה עד לעיכוב רישיונו זה על ידי המשיבים ונהיגתו בכל אותה עת היתה ללא דופי. כך גם סברו מעסיקיו (אישור חברת מטרופולין מתאריך 3.11.2014 צורף לערעור כנספח ב').

4. בתאריך 17.12.09 התקבל במכון הרפואי לבטיחות בדרכים שבמשרד הבריאות (להלן: "המכון") טופס הודעה עפ"י סעיף 12ב' לפקודת התעבורה[נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ממומחה לרפואה תעסוקתית (נספח 2 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה- להלן: "עיקרי הטיעון"), לפיו המערער נבדק על ידו ואבחן אצלו ליקויים רפואיים המחייבים דיווח כאמור בפקודה. סעיף 12ב(א) לפקודה קובע:

 " 12ב.(א)רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים והוא מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או את זולתו מחמת אותה מחלה, ידווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות".

5. המערער זומן למכון לבחינת כשירותו הרפואית לנהיגה לתאריך 1.2.2010 ובאותו מועד חתם על וס"ר וכן על הסכמה לקבלת מידע פלילי בעבירות תעבורה, כמו גם מילא הצהרת בריאות ומסר טופס "ממצאים רפואיים" חתום ע"י הרופא המטפל וצרף מסמכים רפואיים (נספחים 4 ו-5 לעיקרי הטיעון). מטופס הממצאים הרפואיים עלה, כי המערער סובל ממחלת סוכרת ומטופל באינסולין. באותו מועד נבדק המערער ע"י ד"ר בורובר אינה שציינה במסגרת בדיקתה בין היתר כי המערער סובל מאי ספיקת כליות כרונית ברקע סוכרת עם החמרה לאחרונה ולפיכך המליצה על הותרת רישיון נהיגה בדרגה 20 (B) לרכב פרטי בלבד ולא המליצה על דרגות 1, 23(1Cׂ) ו-32 (1D) בשל שילוב מחלות פנימיות. (טופס הבדיקה צורף כנספח 6 לעיקרי הטיעון). המלצת המכון לפיה יש להגביל את רישיון הנהיגה של המערער לדרגה B בלבד בהגבלות 244 ,253, 917 ולשלול רישיון הנהיגה מסוג 1, 1C, 1 D נשלחה לרשות הרישוי (נספח 7 לעיקרי הטיעון).

6. חלפו למעלה משלוש שנים ובתאריך 7.10.13 הגיש המערער בקשה לרישיון נהיגה לדרגה D (אוטובוס). בבקשתו ציין, כי הינו סובל מסוכרת וכי זו מאוזנת. בחלק הממצאים הרפואיים שבבקשה צוין ע"י רופא, כי המערער "מטופל בדיאליזה כרונית במצב כללי טוב, יציב".

בתאריך 20.2.2014 התקבל במכון טופס "פרטים רפואיים" כשהוא ממולא וחתום על ידי נפרולוג, ד"ר בלאו אלכסנדר, שציין כי המערער "מטופל בדיאליזה, יש לו סוכרת ומחלת כלי דם פריפרית" כמו כן ציין הטופס, בהתייחס לשאלה האם המערער סבל או סובל ממחלות מלוות באיבוד שליטה/איבוד הכרה או טשטוש, כי "אין ולא היה אירועים של איבוד הכרה או טשטוש" ולבסוף ציין הטופס, כי תפקודו הכללי טוב ויציב (נספח 9 לעיקרי הטיעון). בנוסף הועבר למכון מכתבה של ד"ר סוטנדורף, רופאת יחידת הדיאליזה מומחית לנפרולוגיה, שציינה כי "לפי הערכתי כל עוד המטופל שומר על טיפול דיאליזה סדיר ורציף אין מניעה לחדש את הרישיון שנשלל" (נספח 10 לעיקרי הטיעון).

7. בתאריך 6.3.2014 סיכם ד"ר אלכסנדר גור אריה מהמכון הרפואי את מצבו של המערער. בסיום המסמך ציין: "מדובר בחולה כרוני עם דיאליזה מס' פעמים בשבוע, עם מצב גופני ירוד, סכרת. הנימוקים שהנ"ל חי על קצבה אינם מספיקים להחזיר רישיון נהיגה לרכב ציבורי מבחינה גופנית עקב מצבו המורכב עם מחלות כרוניות וטיפולים באופן קבוע. אין לאשר נהיגה D-D1. לאשר המשך נהיגה ברכב פרטי בלבד עם 244-253" (נספח 11 לעיקרי הטיעון). בעקבות בדיקה זו המליץ המכון בתאריך 10.3.2014 להותיר בידי המערער את רישיון הרכב הפרטי B בהגבלות 244 253 ולא המליץ על מתן רישיון נהיגה מסוג D1 מסיבה של מחלה מטבולית (נספח 12 לעיקרי הטיעון).