Vala ואח' נ' רשות האוכלוסין ההגירה

ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים שהוקם לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - "פסק הדין"; "בית הדין"; "החוק") (כבוד הדיין ש' ויזן), מיום 9.2.2025 בתיק ערר (ירושלים) 3003-24. בפסק הדין נדחה ערר על החלטת המשיבה מיום 14.8.2024 (להלן - "ההחלטה") לבטל את רישיון המערער מס' 1 (להלן - "העובד") בשל אי התאמה לעבוד בענף הסיעוד, מכח הוראת סעיף 11 בחוק ונוהל המשיבה מספר 5.3.0002 הזמנה להעסקה של עובד זר בענף הסיעוד (להלן - "הנוהל").

ביסוד הערעור העובדות הבאות. העובד, נתין הודו, נכנס לישראל בחודש אפריל 2021 באמצעות רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. העובד הועסק בתחום הסיעוד אצל מעסיק קודם, עד שפוטר בחודש פברואר 2025, בשל החלטת משפחת המעסיק הקודם להעבירו למועד סיעודי. בחודש אפריל 2024 החל העובד עבודתו עבור המערער מס' 2 (להלן - "המטופל") - הוא יליד שנת 1929, מטופל סיעודי בעל היתר להעסקת עובד זר התקף עד לסוף חודש ינואר 2028.

בראשית חודש ינואר 2024, עת הועסק אצל מעסיקו הקודם, יצא העובד את ישראל יחד עם פלונית, אף היא נתינת הודו, המועסקת אף היא כמטפלת בתחום הסיעוד (להלן - "פלונית"). בעת שהותם בהודו התארסו השניים (ועל כך ארחיב בהמשך הדברים) ולטענתם בדעתם להתחתן עת ישובו להודו בעוד כשלוש שנים.

במהלך חודש אפריל 2022 התקבלה אצל המשיבה פניית בתה של מעסיקתה הקודמת של פלונית, לפיה העובד ופלונית נישאו בעת שהותם בהודו. נוכח מידע זה נשלח אל העובד ואל פלונית, ביום 10.4.2024, מכתב שימוע בו נכתב, כי אל המשיבה הגיע מידע לפיו העובד ופלונית נישאו זה לזו. כן הופנו פלונית והעובד אל הוראת סעיף ד.3. בנוהל, לפיה "אין לאשר כניסתם לישראל או המשך העסקתם של עובדים זרים אשר להם בני משפחה מדרגה ראשונה. האיסור הוא על העסקה ו/או שהייה בישראל במקביל של בני משפחה כאמור". לשם השלמת הדברים יאמר, כי בסעיף ב' בנוהל נכתב: "בני משפחה - בני משפחה מדרגה ראשונה: הורים, ילדים ובני זוג".

במחצית חודש אפריל 2024 השיב העובד לפניית המשיבה, בכתב. בתשובתו כתב (בשפה האנגלית), כי אינו נשוי ואף הפנה את המשיבה לבדוק זאת בשגרירות הודו ואצל ממשלת הודו. יחד עם זאת אישר העובד כי הוא ופלונית ערכו בהודו טקס גדול היות והם ביקרו בהודו לאחר היעדרות ממושכת. מספר ימים לאחר מכן קיבל העובד זימון לשימוע פרונטאלי אצל המשיבה, אשר נועד ליום 5.5.2024. שלושה ימים קודם למועד שנועד לשימוע הגיש המטופל אל המשיבה בקשה לרשום את העובד כמי שמועסק אצלו כמטפל סיעודי.

ביום 5.5.2025 נערך לעובד שימוע פרונטאלי בפני נציג המשיבה, בשפה האנגלית, ואילו לפלונית נערך שימוע דומה ביום 20.5.2024. ארחיב באשר לתוכן שימועים אלה בהמשך הדברים. לשם השלמת סוגיה זו יאמר, כי למטופל לא נערך שימוע כלל ועיקר, ואף לא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו, בין בכתב ובין בעל פה, בין בעצמו ובין באמצעות בני משפחתו, קודם למתן ההחלטה. לאחר קיום השימועים האמורים, ניתנה ההחלטה.