-
ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים שהוקם לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - "פסק הדין"; "בית הדין"; "החוק") (כבוד הדיין ש' ויזן), מיום 9.2.2025 בתיק ערר (ירושלים) 3003-24. בפסק הדין נדחה ערר על החלטת המשיבה מיום 14.8.2024 (להלן - "ההחלטה") לבטל את רישיון המערער מס' 1 (להלן - "העובד") בשל אי התאמה לעבוד בענף הסיעוד, מכח הוראת סעיף 11 בחוק ונוהל המשיבה מספר 5.3.0002 הזמנה להעסקה של עובד זר בענף הסיעוד (להלן - "הנוהל").
-
ביסוד הערעור העובדות הבאות. העובד, נתין הודו, נכנס לישראל בחודש אפריל 2021 באמצעות רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. העובד הועסק בתחום הסיעוד אצל מעסיק קודם, עד שפוטר בחודש פברואר 2025, בשל החלטת משפחת המעסיק הקודם להעבירו למועד סיעודי. בחודש אפריל 2024 החל העובד עבודתו עבור המערער מס' 2 (להלן - "המטופל") - הוא יליד שנת 1929, מטופל סיעודי בעל היתר להעסקת עובד זר התקף עד לסוף חודש ינואר 2028.
-
בראשית חודש ינואר 2024, עת הועסק אצל מעסיקו הקודם, יצא העובד את ישראל יחד עם פלונית, אף היא נתינת הודו, המועסקת אף היא כמטפלת בתחום הסיעוד (להלן - "פלונית"). בעת שהותם בהודו התארסו השניים (ועל כך ארחיב בהמשך הדברים) ולטענתם בדעתם להתחתן עת ישובו להודו בעוד כשלוש שנים.
-
במהלך חודש אפריל 2022 התקבלה אצל המשיבה פניית בתה של מעסיקתה הקודמת של פלונית, לפיה העובד ופלונית נישאו בעת שהותם בהודו. נוכח מידע זה נשלח אל העובד ואל פלונית, ביום 10.4.2024, מכתב שימוע בו נכתב, כי אל המשיבה הגיע מידע לפיו העובד ופלונית נישאו זה לזו. כן הופנו פלונית והעובד אל הוראת סעיף ד.3. בנוהל, לפיה "אין לאשר כניסתם לישראל או המשך העסקתם של עובדים זרים אשר להם בני משפחה מדרגה ראשונה. האיסור הוא על העסקה ו/או שהייה בישראל במקביל של בני משפחה כאמור". לשם השלמת הדברים יאמר, כי בסעיף ב' בנוהל נכתב: "בני משפחה - בני משפחה מדרגה ראשונה: הורים, ילדים ובני זוג".
-
במחצית חודש אפריל 2024 השיב העובד לפניית המשיבה, בכתב. בתשובתו כתב (בשפה האנגלית), כי אינו נשוי ואף הפנה את המשיבה לבדוק זאת בשגרירות הודו ואצל ממשלת הודו. יחד עם זאת אישר העובד כי הוא ופלונית ערכו בהודו טקס גדול היות והם ביקרו בהודו לאחר היעדרות ממושכת. מספר ימים לאחר מכן קיבל העובד זימון לשימוע פרונטאלי אצל המשיבה, אשר נועד ליום 5.5.2024. שלושה ימים קודם למועד שנועד לשימוע הגיש המטופל אל המשיבה בקשה לרשום את העובד כמי שמועסק אצלו כמטפל סיעודי.
-
ביום 5.5.2025 נערך לעובד שימוע פרונטאלי בפני נציג המשיבה, בשפה האנגלית, ואילו לפלונית נערך שימוע דומה ביום 20.5.2024. ארחיב באשר לתוכן שימועים אלה בהמשך הדברים. לשם השלמת סוגיה זו יאמר, כי למטופל לא נערך שימוע כלל ועיקר, ואף לא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו, בין בכתב ובין בעל פה, בין בעצמו ובין באמצעות בני משפחתו, קודם למתן ההחלטה. לאחר קיום השימועים האמורים, ניתנה ההחלטה.
-
המשיבה נימקה את ההחלטה, בה כאמור הוחלט על ביטול רישיון הישיבה והעבודה של העובד בישראל, בכך ש: "13. מן הראיות המנהליות שבידי הרשות עולה כי בניגוד להוראות הנוהל, על פי הודאתו המפורשת העובד מקיים קשר זוגי עם העובדת הזרה והשניים אף התארסו במהלך חופשת מולדת בהודו. אמנם במסגרת תגובתו בכתב הצהיר העובד כי לא התחתן ולא עבר על החוק בישראל, אולם במסגרת השימוע הפרונטאלי שנערך לו הודה באופן ישיר ובלתי אמצעי בקיומו של הקשר, במגורים משותפים עם בת הזוג בהרצליה, בתכניתם של בני הזוג להתחתן בעוד שלוש שנים ובכוונתם לגור יחד עד אז ולנהל חיים משותפים. 14. אמנם לטענת העובד הוא אינו נשוי לבת הזוג, אלא מאורס לה, אולם לעניין זה יובהר כי הוראות הנוהל אינן דורשות קשר של נישואין דווקא, ולכן די בעצם היותם בני זוג (על פי הודאתו המפורשת של העובד) כדי להקים את האיסור על עבודתם ושהייתם בישראל במקביל בהתאם לנוהל".
-
נוכח דברים אלה בוטל כאמור רישיון העובד והוא נדרש לצאת את ישראל בתוך 14 יום. יחד עם זאת הובהר, כי ככל ופלונית תצא את ישראל בידי העובד להגיש בקשה חדשה להסדרת עיסוקו ובקשתו תיבחן.
-
המערערים לא השלימו עם ההחלטה והגישו ערר אל בית הדין. המערערים נימקו עררם במספר טעמים כדלקמן. הראשון, שר הפנים נעדר סמכות לבטל את אשרת העובד, עת סמכותו מוגבלת אך לביטולה קודם או בעת בוא העובד לישראל, להבדיל מלאחר בואו; השני, נפלו פגמים בשימוע שנערך לעובד, עת הזימון לשימוע נעשה בכתב בעברית בלבד, ואילו השימוע עצמו התקיים בשפה האנגלית אותה דובר העובד באופן בסיסי בלבד. ליקוים אלו הובילו לכך שחלק מתשובות העובד לשאלות אותן נשאל היו לא מדויקות או שניתן היה להבינן באופן שגוי; השלישי, ההחלטה התבססה על תשתית עובדתית שגויה, ובכלל זה קביעה עובדתית כאילו העובד ופלונית מתגוררים יחדיו במגורים משותפים בהרצליה, כאשר העובדות לאשורן הן כי עובר לאירוסי פלונית והעובד התגורר העובד בבית מטופלו הקודם, ואילו בעת עריכת השימועים ולאחר מכן מתגורר בבית המטופל בעיר חולון ויוצא לחופשה בת יום אחת לשבועיים, אשר במהלכה הוא התגורר (בעת עריכת השימועים) בחדר נפרד בדירת שותפים - אף הם עובדים זרים. בעת עריכת השימועים הייתה אותה דירת שותפים בעיר הרצליה, ואילו בעת הגשת הערר הייתה דירת השותפים בתל אביב. ממילא פלונית אינה מתגוררת באיזו מהדירות האמורות ואף אינה מתגוררת עם העובד. כך אף הובילה עריכת הריאיון בשפה אותה העובד אינו דובר כדבעי למסקנה כי העובד קיים, או מתכוון לקיים, חיים משותפים עם פלונית בעודם בישראל. זאת עת כוונת העובד הייתה להסביר, כי פלונית והעובד מתעתדים לקיים חיים משותפים, לאחר שיינשאו, בהודו, כאשר תסתיים תקופת שהותה הקצובה של פלונית בישראל בעוד כשלוש שנים; הרביעי, המשיבה יצקה לביטוי "בן זוג" פירוש שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. זאת עת קבעה כי היות פלונית והעובד מאורסים משמע הם באים בגדר המונח "בני זוג" הקבוע בהוראות הנוהל; החמישי, למטופל לא נערך שימוע ואף לא ניתנה לו זכות טיעון. זאת אף שביטול רישיון העובד פוגע במטופל, ולא כל שכן נוכח מצבו הבריאותי והנפשי הקשה; שישי, החלטת המשיבה לקתה בשיהוי עת זו התמהמהה במתן ההחלטה עד חלוף למעלה משלושה חודשים לאחר פניית המטופל לרישום העובד שמטפל בו; שביעית, המערערים טוענים לחוסר סבירות ההחלטה, היעדר המידתיות שבה, היותה לוקה במשוא פנים ודעה מוקדמת.
-
בית הדין דחה כאמור את הערר על סמך טיעונים בכתב, ללא דיון פרונטאלי במעמד הצדדים. פסק הדין נומק בכך שבידי המשיבה מידע בדבר נישואי העובד עם פלונית בהודו. טעם המצדיק בהתאם להוראות הנוהל את ביטול רישיון העובד. העובד עצמו אישר בפני המשיבה כי הוא מקיים זוגיות עם פלונית ואף מתגורר עמה יחדיו בהרצליה. לשיטת בית הדין "אף אם השניים (העובד ופלונית - נ.פ.) לא נישאו אלא רק התארסו ועתה הם מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת, אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי הקשר הזוגי ביניהם עונה להגדרה של "קרבה משפחתית מדרגה ראשונה" שכן הם בני זוג לכל דבר ועניין ואין הם חייבים להינשא על מנת להיכלל תחת הגדרה זו". בית הדין אף דחה את טענת המערערים באשר להיעדר סמכות המשיבה לבטל את רישיון העובד לאחר בואו לישראל. כמו כן דחה בית הדין את טענת המטופל לפיה לא נערך לו שימוע ולא ניתנה לו זכות טיעון. בית הדין נימק פסיקתו זו בכך ש: "ייתכן שצד ג', שאינו צד להליך המנהלי, יימצא עצמו נפגע באופן עקיף ממנה ובנסיבות העניין אף יצטרף כעורר לערר על ההחלטה, אך אין כל חובה סטטוטורית או כזו המעוגנת בנוהלי המשיבה, המחייבת לתור אחר גורמי עניין פוטנציאליים נוספים בהליך המנהלי ולאפשר להם זכות שימוע".
-
המערערים אינם משלימים עם פסק הדין ומכאן ערעורם. טעמי הערעור דומים בעקרם לטעמי הערר. עוד מוסיפים המערערים, כי מן הראוי היה שבית הדין היה מזמנם לדיון פרונטאלי חלף הכרעה על סמך טיעונים בכתב בלבד. עוד עומדים המערערים על כך שבית הדין נדרש אך לחלק מטענותיהם ואף הטענות להן נדרש לא נדונו כראוי. המשיבה מצדה תומכת בפסיקת בית הדין. המשיבה עומדת על שיקול דעתו הרחב של שר הפנים, וכפועל יוצא מכך שיקול דעתה הרחב של המשיבה. עוד עומדת המשיבה על התשתית העובדתית שביסוד החלטתה - כפי שהמשיבה רואה תשתית זו - קרי, היות העובד ופלונית "בני זוג", בין אם הם נשואים ובין אם הם אך מאורסים. זאת בהינתן מגוריהם המשותפים. המשיבה דוחה את טענת המערערים בדבר שיהוי שנפל במתן החלטתה. המשיבה אף דוחה את הטענה בדבר פגיעה אפשרית במטופל, היות ואין בשלילת רישיון העובד כדי לשלול את זכות המטופל לשכור שירותי מטפל סיעודי אחר תחת העובד (סעיף 42 לתגובת המשיבה). יחד עם זאת לא מצאה לנכון המשיבה להשיב לטענת המטופל, לפיה לא נערך לו שימוע ולא ניתנה לו זכות טיעון קודם להחלטה.
-
לאחר עיון בכתב הערעור על צרופותיו ובתשובת המשיבה על נספחיה - הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי. כפי שיובהר להלן דין הערעור להתקבל.
-
בפתח הדברים אדחה את הטענה בדבר היעדר סמכותו של שר הפנים ומכוחה סמכות המשיבה לבטל את רישיון הישיבה והעבודה של העובד לאחר כניסתו לישראל. מסקנה זו נלמדת אף מקריאת הוראות סעיף 6(2) בחוק יחד עם הוראת סעיף 11(א)(1) בחוק. יחד עם זאת יש לזכור כי שיקול דעת המשיבה - במסגרת סמכותה או סמכות שר הפנים - נתון לביקורת בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על כל הפעלת שיקול דעת מינהלי (בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 528 (1992); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 5050, 528 (1997); עת"מ (ת"א) 1518/02 גילמן נ' הממונה על ביקורת הגבולות, פסקה 4 (21.11.2002).ו
-
כפי שיובהר להלן במקרה דנן נפלו פגמים ממשים בהפעלת שיקול דעת המשיבה. פגמים המצדיקים את ביטול ההחלטה. כאמור, ביסוד ההחלטה עומדת קביעת המשיבה, לפיה התשתית העובדתית עליה נסמכת ההחלטה היא כי העובד ופלונית מתגוררים יחדיו. יחד עם זאת לא הובהר בהחלטת המשיבה האם היא סבורה שפלונית והעובד נישאו זה לזו, או שמא, כטענתם, אך התארסו. יחד עם זאת דומה, ואף זאת לא הובהר במפורש, כי המשיבה מפרשת את המונח "בן זוג" הקבוע בנוהל ככזה הכולל בחובו אף אירוסין.
-
כעולה מהראיות המנהליות שעמדו בפני המשיבה אין לקבל את קביעותיה העובדתיות והמשפטיות הנזכרות לעיל. אבאר. באשר לפירוש שניתן למונח "בן זוג" הרי, שצודקים העותרים בטענתם לפיה בדין הישראלי ניתנו פרשנויות שונות למונח "בן זוג", אך לא נמצא שאיזו מהן כוללת בחובה אף אירוסין, קרי - כוונה להינשא בעתיד מבלי שהצדדים מקיימים לאלתר את עיקר המאפיינים של יחסי נישואין (רע"א 3323/23 שלמה נ' פלוני, פסקאות 19, 22 (6.5.2024)). ודוק, אין הכוונה למצב דברים בו ידועים בציבור - המקיימים משק בית משותף - אף מאורסים זה לזו. במצב דברים מעין זה היותם בבחינת ידועים בציבור עשויה להוביל למסקנה שיש לראותם אף "כבני זוג" לצורך אי אלו דברי חקיקה. ודוק, האירוסין כשלעצמם אינם מובילים למסקנה שיש לראות באותם מאורסים משום "בני זוג".
-
אף הקביעה העובדתית בדבר מגוריהם המשותפים של פלונית והעובד אינה נלמדת מפורשות מהראיות המנהליות שעמדו בפני המשיבה. למגינת הלב, ועל כך ארחיב בהמשך הדברים, אף בית הדין לא מצא לנכון לבחון כדבעי סוגיה חשובה זו. הקשרם של דברים הוא כי העובד מטפל במטופל, הזקוק לטיפול סיעודי. דווקא מומחיותם של המשיבה ובית הדין בסוגיות כגון דא הייתה אמורה לעורר אצלם את התהייה הכיצד זה מתגורר לכאורה העובד, אשר תפקידו לטפל באופן רציף במטופל סיעודי, במקום אחר ובעיר אחרת ממקום מגורי המטופל. דברים אלה מקבלים אף משנה תוקף נוכח הכחשתה המפורשת של פלונית את הטענה בדבר מגוריה המשותפים עם העובד. משכך אך הגיונית היא טענת העובד, לפיה דבריו בשימוע שנערך לו לא הובנו כהלכה, וזאת אף מפאת עריכת השימוע בשפה האנגלית - שפה אותה הוא אמנם דובר, אך באופן בסיסי בלבד. אף אם תמצי לומר שלא הייתה חובה לתת אף למטופל זכות טיעון, עת זכויותיו לא נפגעו (ולטעמי זכויותיו דווקא נפגעו ועל כך ארחיב בהמשך הדברים), עריכת שימוע למטופל, בין ישירות ובין באמצעות בני משפחתו, בעלת ערך מעשי לשם בירור העובדות. שהרי ניתן היה לשאול את המטופל באשר למקום מגורי העובד.
-
למעשה די באמור כדי להוביל לקבלת הערעור, עת נמצא שהמשיבה ביססה החלטתה על תשתית עובדתית רעועה. זאת מבלי לטרוח לבדוק את התשתית העובדתית לאשורה. בהינתן מסקנתי זו איני מוצא צורך להידרש לכל יתר טענות המערערים, עת אין בהן כדי לשנות את תוצאת ההליך. יחד עם זאת אעיר אי אלו הערות באשר למקצת טענות המערערים.
-
קיים קושי בקביעת בית הדין, לפיה למטופל לא נתונה זכות טיעון כלל ועיקר. בית הדין נימק פסיקתו בעניין זה כאמור בכך, שאף אם צד שלישי שאינו צד להליך המנהלי יימצא עצמו נפגע באופן עקיף אין כל חובה לתור אחר גורמי עניין פוטנציאלים בכדי "לאפשר להם זכות שימוע". המשיבה מצדה טענה כאמור כי ביטול רישיון הישיבה והעבודה של העובד אינו פוגע במטופל כלל ועיקר, שכן בידיו לשכור שירותי מטפל אחר תחתיו. דומה שבשל טעם זה - היעדר פגיעה במטופל - סברה המשיבה שאין מקום לאפשר למטופל לשטוח טענותיו קודם מתן ההחלטה (זאת אף שכאמור המשיבה לא השיבה מפורשות לטענת המערערים בדבר אי מתן אפשרות טיעון למטופל).
-
עם כל הכבוד נימוק בית הדין אינו יכול לעמוד, שכן אין מדובר במלאכת איתור מסובכת של נפגע אפשרי מההחלטה, היא המעשה המנהלי. שהרי, בפני המשיבה עמדה בקשת המטופל להעסיק את העובד הספציפי. אף אם תמצי לומר שלא הייתה על המשיבה חובה לשמוע את טענות המטופל קודם למתן החלטתה - ואיני קובע מסמרות בעניין זה. בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן, בחירת המשיבה שלא לפנות אל המטופל, או אל בני משפחתו, לשם השלמת הבירור העובדתי בכל הנוגע למקום מגורי העובד, פוגמת בתשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה.
-
אף נימוק המשיבה מעורר אי נחת. החלפת מטפל סיעודי אינה דבר קל ערך. בין המטפל לבין המטופל נרקמת מערכת יחסי תלות של המטופל במטפל. זאת מטבע לקות המטופל הנדרש לטיפול סיעודי, אשר לשמו אף קיבל היתר להעסיק מטפל עובד זר. ממילא הדעת נותנת שהחלפת מטפל סיעודי עשויה להיות אירוע כבד משקל מנקודת מבטו של המטופל, וייתכן אף שהחלפה זו תפגע במטופל. קביעת המשיבה לפיה ביטול רישיון העובד לעבוד עבור המטופל אינה פוגעת במטופל כלל ועיקר אינה יכולה לעמוד. דברים אלה יפים בזמנים רגילים ולא כל שכן בעת חירום זו, בה קיים קושי לאתר מטפלים סיעודיים מתאימים תחת אלו שהפסיקו את עבודתם. המשיבה ערה לקושי האמור ומעת לעת היא פועלת לשם הקלה על התנאים המאפשרים העסקת עובדים זרים בענף הסיעוד, נוכח מצב החירום השורר בארצנו. ראו לדוגמא את הודעת המשיבה מיום 23.10.2023 שהוכתרה בכותרת: "הודעה חשובה - הקלות בענף הסיעוד על רקע מלחמת חרבות ברזל" והודעות נוספות שפרסמה המשיבה לאחר מכן.
-
בהינתן הפגיעה הברורה העלולה להיגרם למטופל והקלות הרבה שבפנייה אליו, עת זהותו הייתה ידועה. כן בשים לב לכך שהמטופל אף מצא לנכון להגיש ערר אל בית הדין ולהעלות אף טענותיו אלה. מן הראוי היה כי בית הדין ישקול להשיב את הדיון אל המשיבה לשם בחינת טענות המטופל.
-
כאמור, במקרה דנן מתן אפשרות טיעון, למצער עת המטופל טרח והגיש ערר אל בית הדין, הייתה בעלת טעם מעשי לשם גיבוש התשתית העובדתית אשר עמדה ביסוד ההחלטה. עוד יש לזכור כי הוראות הנוהל נועדו בעיקרן להגשים שתי תכליות: האחת, מתן מענה לצורך של מטופלים סיעודיים לקבל את הטיפול המתאים לצרכיהם; האחר, מניעת השתקעות המטפלים הזרים בישראל. אף אם לא נקבל את הגישה, לפיה באיזון שבין שני השיקולים הללו יש להעדיף דווקא את צרכי המטופל הסיעודי המסוים על פני שיקולים כללים הנוגעים לאסדרת עבודת עובדים זרים בתחום הסיעוד (בר"מ 8668/17 רביד נ' רשות האוכלוסין, פסקה 22 (30.10.2019)), ברי, כי אין להתעלם לחלוטין מצרכי המטופל הסיעודי. כך, אף אם מצאה המשיבה שאכן עובד סיעודי הפר תנאי מתנאי רישיונו, אך ביטול רישיונו עלול לפגוע פגיעה חמורה במטופל. ייתכן ובמסגרת שיקול הדעת הרחב הנתון לה תמצא המשיבה לקבוע פתרון אחר חלף ביטול לאלתר של רישיון הישיבה והעבודה של העובד. כך לדוגמא ניתן להעלות על הדעת קביעה, לפיה יהיה רישיון העבודה תקף אך באשר למטופל ספציפי ויפקע, ללא אפשרות הארכה, עם סיום עבודת המטפל הסיעודי אצל המטופל הספציפי. בירור צרכיו הפרטניים של המטופל הספציפי - אשר טרח ופנה אל המשיבה או אל בית הדין - בדרך של מתן אפשרות טיעון, משרת את תכלית הדין המאפשר מתן רישיון עבודה וישיבה לעובדים זרים בתחום הסיעוד, ואף אינו מעמיס על המשיבה מעמסה כבדה, בהינתן הידיעה בדבר זהות אותו מטופל.
-
יש טעם אף בטענת המערערים בדבר אופן קיום הליך הערר. אכן לבית הדין נתונה הסמכות להכריע בערר ללא דיון (תקנה 17(1) בתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמנהל בבית הדין לעררים), התשע"ד - 2014). ברם, סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. הטענות אותן העלו המערערים ראויות לבירור, וכאמור יש בהן כדי לערער את התשתית עליה נסמכה ההחלטה. בנסיבות אלה מן הראוי היה לקיים דיון פרונטאלי במעמד הצדדים ולא להסתפק בהחלטה על פי החומר הכתוב (עמ"נ (י-ם) 6940-05-24 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 15 (23.5.2024)).
-
אשר על כן הערעור מתקבל באופן בו פסק הדין וההחלטה מבוטלים בזה.
המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 10,000 ₪.
ככל שהמערערים הפקידו עירבון הוא יושב להם באמצעות ב"כ.
ניתן היום, ה' אב תשפ"ה, 30 יולי 2025, בהעדר הצדדים.
